מורות וגננות במערכת החינוך אינן מסוגלות לתת מענה לכיתה הטרוגנית במוצאה. צריך לקוות שמתישהו ילד חום לא יהיה בגדר “אמא, הנה כושי”, או גרוע מכך, ברוח המאבק הנוכחי, “אין שחור ואין לבן”. כי השוטר הלבן והאלים הבא כבר נמצא – בבית, בכיתה, בחדר הלידה, בבטן אמו
שוב אלימות כנגד המוחלשים בחברה: אז מזרחים, עכשיו אתיופים. שוב האצבע מופנית כלפי ״המשטרה המקולקלת״, אך היא איננה הגורם אלא רק מבצעת צייתנית של מדיניות ממסדית. מוואדי סאליב ועד מחאת יוצאי אתיופיה
אנו דורשים לשחרר את יוצאי אתיופיה ממערכת היחסים הקולוניאלית בה הם חיים. אנו דורשים להיות אזרחים שווים, בלי שרי מאות ושרי אלפים הקובעים לנו את ההווה והעתיד, במסגרות שליטה שהוקמו כדוגמת ״מוקדי הקליטה״. מכתב לראש הממשלה
זו היתה הפרת סדר גדולה, עם אנשים מלאי זעם שהיו מוכנים להתעמת עם המשטרה, אבל לא יותר. ישראל השלישית והרביעית לא מוכנה יותר להישאר רחוק מהעין. שתי מחשבות קצרות על אירועי ליל אמש בכיכר רבין