מאיר עמור ביקר בכנסים פוליטיים של מרצ לקראת הפריימריז המתקיימים מחר (ג’) ושאל כמה שאלות מהותיות שמאתגרות את הקיפאון השמרני של מרצ בכל הנוגע לזכויות האזרח והאדם של אנשים חומים
כמו בכל עונת בחירות, הטענות והקובלנות על הצבעת המזרחים לליכוד נשמעות ברמה. ברוב המקרים, הניתוח הוא שטוח, במקרה הטוב פסיכולוגיסטי. קובי ניב, למשל, נטפל אל המנהיגות המזרחית המתרפסת בפני אשכנזים ומציג גזענות ואפליה כאסון טבע
במתיקות ומתינות ניגש צבי בן-דור בנית לקרוא את “ישראל השניה” של אבישי בן חיים, ומצא טיעונים מעגליים ורטוריקה אנקדוטלית שמאפיינת את המזרחים כאנשים פשוטים שמונעים מרגשות, וזקוקים להנהגה אשכנזית שתכוון אותם
כאשר הגיעו ראשוני הציונים ליפו, התגוררו בה עשרות אלפי פלסטינים. אז איך הפכה הסיסמה הציונית ל”עם ללא ארץ לארץ ללא עם”? חנה ספרן מתבוננת בהיסטוריה כדי להבין את ההווה
המשנה למזכ”ל התנועה הקיבוצית, אחת התנועות הכי חזקות ומקושרות בארץ, מבקשת מאיתנו לא להשחיר את הקיבוצים, כשהיא כותבת על עולם הפוך שבו אנשי התנועה הם בסך הכול אזרחים ככל האזרחים • תגובה
פרופ’ דפנה הקר מצליחה לספר לעצמה סיפור הצלחה קוהרנטי ולינארי על נשים באקדמיה, לכאורה עושה סדר בכאוס שהוא המציאות הקפיטליסטית בת זמננו. למעשה, היא מהללת את השיטה שאקדמאיות צעירות הן בשר התותחים שלה, מנרמלת תרבות שמובילה את כולנו לאבדון, לא פחות מזה
אחרי שנים של הוראה, מחקר וניהול במכללת ספיר, עם שלל תובנות על אי השוויון היסודי באקדמיה הישראלית, יזמו סיגל נגר-רון, מוטי גיגי ותמי רזי את הוצאתו לאור של “מגוונים את מגדל השן”, המכנס כתיבה בגוף ראשון של בנות ובני דור ראשון לאקדמיה • ראיון על הקטגוריה ועל המציאות
יהודים ויהודיות בישראל רואים בהנפת דגלי פלסטין, בציון הנכבה ובקריאות לשיבה איום ממשי, אולם דווקא התרת הקשר שיצרה הציונות בין קיום לקיום קולוניאלי היא שתאפשר קיום פוליטי יהודי ממשי בישראל