שאלתם את עצמכם פעם איך מרגיש אזרח ערבי כאשר הוא שומע חדשות לבקרים שנציגים יהודים בישראל פועלים למען יהודי ניו-יורק יותר מאשר למען ערביי יפו, נצרת או לוד? מחשבות על מדינת הלאום היהודי, במסגרת “שבוע התפוצות” המצוין בישראל
חלק משמעותי בפגיעה המקיפה בנשים מאז הוטל הסגר הראשון בישראל כרוך בהתעלמות מחשיבותו של הידע הפמיניסטי על הכלכלה שנותר בשוליים ולא צובר נוכחות מספקת בשיחים הציבוריים כמו גם בדיוני האוצר ובנק ישראל על עיצוב המדיניות
מה עוד צריך לקרות כדי שנפנים שגידול ילדים בתנאים לא אנושיים, אכזריות ורצח שמכתיב הכיבוש, מייצר חוסר אונים, אלימות בלתי נסבלת, שנאה, מלחמה ורצח • במלאת 20 שנה ל”חומת מגן”
אחת מעשר נשים סובלת מאנדומטריוזיס, אבל האבחון לוקח בממוצע 11 שנים. אי אפשר להסביר את חוסר המודעות בחברה ובממסד הרפואי ואת תת־האבחון של המחלה מבלי להתייחס לעובדה שמדובר בסוגיה מגדרית
כששר התפוצות אומר “אני איש אירופה”, הוא למעשה מדברר את השלטון הישראלי שדואג לגזע מדומיין אחד של אנשים, אלו שהגיעו מאירופה, ולא לגזע שני, אלו שהופכים פליטים במדינות אסיה ואפריקה
ימים אפלים אלה מעוררים תקווה שתחת המבנה האתני-לאומי הקיים נשכיל לייסד בישראל מבנה דמוקרטי שממנו נגזרות זכויות לכלל הישראלים והפלסטינים, בישראל-פלסטין ובעולם כולו
חודשיים וחצי חלפו מאז הכריז השר ניצן הורביץ כי בכוונתו לפרסם “בימים הקרובים” את הדו”ח של הוועדה למניעת גזענות באשר לחטיפת ילדי תמ”ב. על חברי הכנסת של מרצ לדרוש את פרסום הדו”ח לאלתר
מתחת לפני השטח, פלישת פוטין לאוקראינה היא הכרזת מלחמה על הליברליזם וה”פמיניזציה” של הפוליטיקה הבינלאומית באמצעות מיליטריזם גברי קלאסי ששואף ליישוב סכסוכים בין גברים בדרך הישנה, הטובה והאלימה
הביקורת על התערוכה במכון הערבי בפריז מדגימה כיצד שוב נכפה אלם היסטורי, עכשווי ועתידי על מזרחים בישראל. הדיון שהתפתח מעלה תהיה לגבי האופנים שבהם, אם בכלל, השתנו התנאים לדיאלוג מזרחי-פלסטיני מאז הכישלון של המפגש ההיסטורי בטולדו בשנת 1989