אכן היו מתחים פנימיים בעמותת קדמה, אבל לא הם חיסלו את היוזמה מרחיקת הראות, אלא המכבש הגדול – המדינה – אשר מטרותיה, לכאורה, תאמו את אלה של קדמה. שלמה סבירסקי מציב את המאמר של דליה קרפל בפרופורציה
זהות תרבותית, לרבות זהות לאומית, מספקת סוג של שייכות שההיגיון המטריאלי של המעמד והאיגוד המקצועי מתקשה להחליף. אז למה דווקא עכשיו חשוב להמשיך במאבקים מעמדיים?
על פי ההיררכיה המופרכת של עורך וואלה, ינון מגל, עיתונאי הנאמן למצפונו המקצועי אינו מספיק יהודי וישראלי. מה שקורה באתר שלו הוא עוד דוגמה לכך שבימים אלה, בהם העיתונות המגויסת משמיעה קול אחיד, לאומני ופחדני, קולו של “הארץ” הוא קול אמיץ
זרעי קיץ יולי 2011 הכילו את זרעי קיץ 2014. אנו קוצרים סופה, גם בגלל שזרענו רוח. לא היינו די אמיצים ומחודדים לדרוש שינוי רדיקלי יותר. שינוי בדרך המחשבה והבחירה של נבחרינו. שינוי דרמטי בסדרי העדיפויות שלנו. שינוי בדרך בה אנו רואים את החברה הישראלית ואת הנתיבים לשגשוגה
אחרי שנים רבות של דרדור מעמדם של המורים והמורות הן בידי המדינה והן בידי הארגונים שמתיימרים לייצגם, החלו מורות ומורים לעזוב את הארגונים ולבקש להתחיל את האיגוד המקצועי שלהם מההתחלה. האם המהלך יתפוס תאוצה ויביא לשינוי ממשי?
מדברים על פיצוי לבעלי העסקים הקטנים, לעובדים עם תלושי השכר. עליהן לא מדברים. וגם את מחיר המלחמה הזו, האיומה, הן ישלמו. כי אותה כיפת ברזל השומרת על חיינו תמומן בקצבאות ילדיהן שלהן, כי מה שיוצר את העוני אינן הן, העניות
כל הקונספציות הרווחות בפוליטיקה הישראלית משמאל ומימין קורסות בזו אחר זו. מה שצריך הוא לעבור מאסטרטגיה כושלת של ”הרתעה” לאסטרטגיה של ”המנעה” שבה אין לצד שכנגד אינטרס לפגוע בך כי בכך הוא פוגע בעצמו
מי שלא רצה את הפנתרים השחורים שוחרי החופש, מי שלא הסכים לראות מזרחים כשווים ומי שלקח חלק בביזוים, שיתמודד עכשיו עם אנרגיה אלימה שנישאת על ידי המעמדות הנמוכים והלא-לבנים בישראל. אלימות מסוכנת ומפחידה שמאיימת לשטוף את כולנו
לאחרונה, נידונה בפני ועדת החוץ והביטחון חוות דעת שכתב פרופ’ אבי בל, לפיה רשאית ישראל להפסיק את אספקת החשמל והמים לרצועה. בחוות דעת נגדית, כותבת קבוצת משפטנים ומשפטניות כי המסקנות של בל מוטעות מן היסוד ואינן משקפות את מחויבויותיה של ישראל כלפי אזרחי הרצועה – לא לפי בג”ץ ולא לפי…