הבל חום עוצר אותי ליד ברזייה תל אביבית יצוקת בטון ואני שוטפת רגליים. המים נעימים, אבל כמה ליטרים עלתה הנאה קטנה זו שלי? אילנה שזור על הנעשה מאה קילומטרים מזרחה מכאן במרחב צהוב ועצום וצמא, בעקבות הסרט התיעודי “העמק הנעלם”
ניתוח חברתי המבוסס על מושגים של “שדים עדתיים” מאבד כל קשר לדיון בזכויות אזרח פוליטיות, חברתיות וכלכליות ומהווה כלי דל להבנת מציאות של דיכוי ונישול. ישראל היא מדינה המגוננת על פריבילגיה אשכנזית. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
בשורה התחתונה, אסור להיות היום הומו או לסבית מחוץ לארון ברוסיה, ומי שיעזו – צפויים להיענש. בקרב קהילת הלהט”ב דוברי הרוסית בארץ יש תחושה של שותפות גורל, לצד חשש מהשפעותיו העמוקות של השיח ההומופובי מבית
בלי להתייחס לאלימות מתנחלים, בלי להתייחס לאפליה בחוקי התכנון והבנייה ובחלוקת אדמות מדינה – כך פספס מבקר המדינה הזדמנות לביקורת מקיפה על אכיפת החוק בגדה
היסטוריונים לא משתגעים על מידע שמגיע מהקורבן, אבל מה לעשות שהארכיונים הקשורים לפרשות מזרחיות סגורים כמו תאומים סיאמיים של ארכיוני הוותיקן. על ארכיבים עלומים, עיתונאים שותקים וילדים שתוקים
פתרון חלקי של תעלומת הילדים התימנים שנעלמו נמצא כנראה בתיקי האימוצים, אך דווקא נושא זה נותר מעורפל מאד. הוועדות מדווחות שבדקו כ-3,000 תיקים בעוד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת רק על 1,016 אימוצים באותן שנים. פער תמוה. לא?
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
