המטבע שבו הכל משולם הוא חיי אדם. שורה של הערות בפילוסופיה של מוסר לחימה עבור הדרגים הבכירים שמקבלים החלטות כלליות, קובעים תרגולות, מעניקים ייעוץ משפטי, מנחילים כללים ופרקטיקות. הערות שבעיקרן מוסריות, אולם טמון בהן גם פוטנציאל אסטרטגי ארוך טווח. ניסיון לתקן את מה שאסא כשר ועמוס ידלין עשו
החלטתי לנפץ את המיתוס הישראלי המקובל על כך שישראל עזבה את הרצועה ומאז אין לה שום אחריות למה שקורה שם (“יצאנו משם, אז מה הם רוצים מאיתנו?”), ושהיא רק מגיבה לירי הטילים. המציאות הרבה יותר סבוכה מכך. המלה “מצור” אומרת לכם משהו?
את השיח הליברלי של “כפייה” מול “חופש” בנושא סגירת המרכולים בתל אביב בשבת, אפשר לסבך עם הדיון הציבורי הסוער בו פסק אתמול ביהמ”ש העליון בארה”ב בעניין “הובי לובי” ואמצעי מניעה לנשים: חמישה שופטים גברים קבעו שלתאגידים בארה”ב יש חופש דת, וחשפו כיצד גם כאשר המדינה משתמשת ברטוריקה של “חופש”, השוק…
ביום הפליט הבינלאומי נסעה פנינה מוצפי האלר עם סטודנטיות שלה למתקן חולות, והיתה עדה להפגנה מיוחדת במינה. מכאן ומשם היא אספה רשמים על ישראל מנקודת המבט של הכלואים במתקן. יומן מצולם
מטרת “מחאת הסרדינים” אינה קידום עקרון שוויון הזדמנויות חינוכי, אלא מהלך נוסף של קבוצות הורים מבוססות לקדם את האינטרסים שלהם על חשבון אלה הנמצאים בתחתית הסולם החברתי, הכלכלי והחינוכי. ואיך כל זה קשור לאי-השוויון בשטחי השיפוט?
אחד היתרונות של מלחמת ההתשה שמנהלת המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים הוא שמעשי האכזריות מטעמה הולכים ומיטשטשים, הופכים שיגרה. ובכל זאת, אסור לתת להרס (בפעם ה-70) של הכפר הבדואי אל-עראקיב להישכח
הפלסטינים לא המציאו את שביתת הרעב כאמצעי של לחץ בעתות של חוסר-אונים פוליטי מוחלט – הם הושפעו ממורשת שביתות הרעב עד מוות של אסירי המחתרת האירית. יזהר באר חזר מביקור בצפון אירלנד עם כמה השוואות רלבנטיות וזכרונות מפגישות עם שייח’ אחמד יאסין
כך התבטא היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים שכתב את הצעת החוק להזנה בכפייה של שובתי רעב. ההתנגדות להזנה בכפייה כמעשה אלים של רופא כנגד אדם אחר היא בלב הקונצנזוס של קהילת הרופאים בישראל – והממשלה שמה פס
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
