במקום שהממשלה תעסוק בשאלה איך לאפשר הן תפילות והן הפגנות ללא סיכון בריאות הציבור (זה אפשרי בשני המקרים!), ההנגדה הזו סייעה לנתניהו במהלך קלאסי של שיסוי ופילוג. וחמור מכל, ההחלטה שהתקבלה היא הגרועה ביותר שניתן היה לקבל, עבור כולם
החברה הישראלית מוותרת מרצון על חירויות פרט וזכויות אדם כאילו זוהי גזירה משמים, ופוסחת על דיון הכרחי ונחוץ בשאלת הסגר לעומת חלופות יעילות ומוכחות. מעבר לנחיצותו המוטלת בספק, הסגר הקרב ובא ישית פגיעה אנושה על הקבוצות המוחלשות באוכלוסייה – שהן ממילא גם הפגיעות ביותר מבחינה רפואית
מדיניות הסגר בישראל מחוללת תמותה, תחלואה ואלימות בהיקף מבעית, מרסקת המונים וקוברת כל סיכוי לדמוקרטיה ושוויון בין הירדן לים. סגר אינו פתרון לקורונה, אלא עוול נורא שיש לעצור אותו, בייחוד כשבפועל, נתוני הקורונה המקומיים אינם מצדיקים בהלה חריגה
על רקע אי הוודאות הכולל לקראת שנה”ל הבאה, הוחלט במשרד החינוך לנער אחריות ולבטל את התוכניות המכוונות, כמו למשל פרויקט היל”ה, בדיוק לאותם תלמידים שהסיכוי שישתלבו בלמידה המקוונת מרחוק נמוך עד אפסי
לא גדלנו בערוגות השמאל הקלאסיות. חלקנו מזרחים מהפריפריה ומהמרכז וחלקנו גדלנו בבית הגידול של הציונות הדתית. בבית הפוליטי החדש שלנו לא תמיד מבינים את המורכבויות, ומימין מאשימים אותנו ב”השתכנזות”. ובכל זאת אנחנו כאן, בבלפור
נתניהו יכול לדבר עד מחר על חילוץ הציבור מן המשבר, אבל מה שמעניין אותו זה שברוני ההון הפיננסי יבטיחו את כספם. מבין הרמזים שפיזר רה”מ על שיחתו עם סטנלי פישר המהולל, לב גרינברג מנסה להבין את מנגנון קבלת ההחלטות הכלכליות במדינה
צחי הנגבי אולי מאמין שאם ניתן לשוק לעשות, נראה איך נעלמת החרטא הזו, אבל האמת היא שבשום מקום בעולם לא היה בעבר ולא קיים בהווה ‘שוק חופשי’ של ממש, לא אידאלי ולא מחצית לא רבע ולא שמינית ממנו
במהלך חיינו יתרחשו עוד מספר רב של אירועי זליגה של מחלות מבעלי חיים לבני אדם, בינתיים, אנחנו חייבים לערוך שינויים משמעותיים בקשר שלנו לעולם הטבעי. ראיון עם הסופר דייויד קוואמן, שכבר ב-2012 שרטט את המסלול הקצר שבין עטלפים למגפות עולמיות
משרד האוצר מוצא מקור תקציבי לתגמול המעסיקים החזקים במשק וחונק את העובדים המוחלשים ביותר. הפגנות, פעולות מחאה, נשים עניות חזקות שהביאו לשינוי המדיניות – מכל אלה בחרו בחדשות 12 לשדר רק את הוריאציות על המקרר הריק