בזמן שהמדיניות של ישראל כמו גם כוחות פוליטיים בצד הפלסטיני מנסים לקדם הפרדה בין יהודים לערבים, חיי היום-יום, המרחב המשותף והמדיניות המפלה בירושלים הופכים מלמטה למעלה את מערב העיר לדו-לאומית
מדוע אלימות פלסטינית נתפסת כפחות לגיטימית מאלימות יהודית? ולמה אלימות פלסטינית מככבת כמאפיין תרבותי מובנה וזו היהודית – כנטע זר בתוך חברה מתורבתת? פאדי ח’ורי על אלימות ממוסדת והלגיטימציה של שימוש בכוח
מה למזרחיםות ולמלחמה? להתנגדות לה ולתמיכה בה? המאמר הזה נכתב בנובמבר 2012, בזמן ‘מבצע’ עמוד ענן. כמעט ולא היה מה לתקן או להוסיף. קלריס חרבון מציבה את המלחמה האחרונה, הקודמת, והקודמת… בפרספקטיבה מזרחית רחבה
“מזמן לא ראינו כל כך הרבה שחור על המסך! אולי כדאי להזמין טכנאי?”. ובכן’ יש לי חדשות עבורכם: החבר’ה האלו לא עומדים להיעלם. בנוכחותם הנחושה, הם מגישים לכם ערימה של חשבוניות שהתעלמתם מהן לאורך שנים
רופאים לזכויות אדם, בצלם ומחסום ווטש – שלושה ארגונים מתבוננים במציאות ורותי גינזבורג מתבוננת במבט שלהם. קטעים מתוך ספרה על צילום וארגוני זכויות אדם ישראלים בשטחים הכבושים
ממדי ההרס בעזה אסטרונומיים, אבל לישראלים יש את פריבילגיית ההדחקה ובעבור מרביתם, עזה והגדה נמצאות איפה שהוא בין מאדים למארס. מלבד משפחות הקורבנות, כולנו המשכנו בחיינו, והמלחמה הייתה עבורנו כמכה קטנה בכנף ותו לא
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
