“אז מה קורה בספרד?” שואלים אותי. מצד אחד, רע מאוד. המשבר מחמיר, הממשלה מושחתת, הבנקים גונבים כספי ציבור, משפחות נזרקות מבתיהן בזמן שמספר המיליונרים במדינה רק ממשיך לעלות. מצד שני, החברה האזרחית ממש לא מוותרת
מחקר חדש על אפליה בשוק התעסוקה הישראלי חוזר ומאשש תוצאות מחקרים קודמים: קורות החיים של יובל הרשקוביץ ועדן אלמוג עדיין יזכו להרבה יותר התייחסות מאשר אלה של יובל אמסלם ו-וואליד חורי
ישנן אסירות שהמדינה מנתבת לכלא בלי צו ובלי זינזאנה, ואין צורך בגדרות כדי לשמור שלא יברחו. על סירובה של ישראל לחתום על האמנה למען שוויון זכויות לעובדות משק בית
אתמול הצביעה הממשלה על שינוי הכלל הפיסקאלי שמגדיר את העלייה בהוצאות הממשלה בתלות בעלייה בגודל האוכלוסייה. משמעות השינוי היא קיצוץ תקציבי נוסף. אטימות או חפיפניקיות?
הקייטנות הן רק הסימפטום. המחלה היא הצבירה האינסופית שאנו משועבדים לה. לתשומת ליבו של שי פירון ויאיר לפיד: אנחנו לא זקוקים לעוד שעות עבודה. ההפך. אנחנו זקוקים לעוד שעות פנאי להיות עם המשפחה
צמצום הפערים העדתיים עד ביטולם מותנים בתיקון הכולל של החברה והמדינה, אבל הם לא יושגו בחזרה בלתי פוסקת אל עוולות העבר שנותנת פורקן לרגשות מבלי להביא לתוצאות. עם הפנים לעתיד
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
