הליברליות לכאורה של יש עתיד והבית היהודי אינן אלא גרסאות שונות של ניאו-שמרנות שמאשימה מיעוטים מוחלשים במצבם ופוגעת בהם. לפיד, בנט ונתניהו הם ממשיכי דרכם של תאצ’ר, רייגן, פינושה ובוש
ככל שהאי-שוויון גבוה יותר, היקפו של הרובד הבינוני קטן יותר. הארצות בהן הוא נפגע פחות הן אלה המקיימות תשלומי העברה נדיבים ומערך פנסיה ציבורי מקיף. דו”ח של מרכז אדווה
הכשלון המתמשך והמהדהד של ממשלת ישראל להביא למחירי דיור שפויים ניצב לפתחו של נתניהו. במקום לפתור את הבעיה הוא עוסק בספינים מופרכים שנועדו להרחיק את האחריות ממנו ולהטילה על שר השיכון אטיאס. קחו למשל את “המינוי” האחרון של כחלון
התעלמות נציגי המחאה לכאורה ממה שקורה בימים אלה בבתי המשפט אינו אלא המחשה לזה שמה שהחל ברחוב חייב להמשיך ברחוב. אחרות רוצות לדבר, והמפלגות יכולות לסייע להן בכך – ולשתוק
ב-2011 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים נותרה כשהיתה ב-2010. הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים עלתה במהלך העשור האחרון ונותרה נמוכה משל אשכנזים. לעומת זאת, ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים ירדה – זאת ועוד מתוך הדו”ח השנתי של מרכז אדוה
לפי בעז תמיר, “יחסי הידברות, שקיפות ואמון יוצרים ערוצי שיח פתוחים המייתרים את מוסד המשא ומתן הקיבוצי”. אבל רק מו”מ קיבוצי יכול להגן על מועסקות מוחלשות – בלעדיו, הדיבור על יחסי הידברות, שקיפות ואמון אינם אלא סיסמא ריקה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
