האסון של איבוד מדינת הרווחה מתחוור עכשיו גם למעמדות השבעים בישראל. אבל כבר אין כתובת, אין ממשלה, אין מפלגה ואין איגוד מקצועי לפנות אליו. כרוניקה של התרוששות
תשובה, דנקנר ושאר “קברניטי המשק” הם חלק ממערך עולמי של הון שהפך למפלצת מאסיבית, אמורפית ודורסנית. בעיניה כמעט כולנו משתייכים לאותו מעמד, ומה שנמצא על הכוונת זה רמת החיים שלנו
ישראל עומדת בפני הזדמנות היסטורית לחסל את ההתלכדות סביב ה”מצב”, שבשם הגורל המשותף יוצר עיוורון לאי-השוויון ומאפשר לקבל את גזירות הגורל הכלכליות – ולייצר תודעה פוליטית של המאבק. סיכום ביניים של הקשר בין המחאה לפוליטיקה
במקביל להבנת הכלכלה הנוכחית ככלכלה פיאודלית, המבוססת על חוב של משקי בית, את עולם העבודה הנוכחי יש להבין במושגים של עבדות. רפובליקת האוהלים החליטה להביא את המצב הזה לסופו
מכל מקום צצים לפתע מבוגרים אחראיים, המחפשים שגיאות בדרישות המפגינים ומנסים להוכיח שהן מסוכנות ליציבות הפיננסית של המדינה. גם לכתבים הכלכליים יש מה לומר, אלא שמגרונם מדברים אנשי האוצר
והרי רשימת דרישות נוספת: להפסיק לקבל טענות חסרות ביסוס על היותן של מנהיגות המחאה “הזויות”, לחזור לאמיתות הישנות של “האישי הוא הפוליטי” ולא לפחד מאמוציונליות להמונים
כולם מדברים במושגים ברורים של “ביטחון תעסוקתי”, “דיור בר השגה”, “ביטחון סוציאלי”, אבל לתוך אלה מתגנבת לה גם אי נחת בסיסית מהצורות הקפיטליסטיות שעיצבו את החלומות שלנו. שגרמו לנו להיות קורבנותיה של הישרדות מסוג חדש
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
