היד היתה אבודה. במן היסוס ובאיטיות דווקא, כמו גנב מבולבל המנסה לטמון את שללו לעיניו של שוטר מבולבל ממנו, בלע אותה ג’וני ביחד עם השרוול. סיפור מתוך “רוגטקה”: ספר הפרוזה הראשון של האמנית תמר גטר
אילנה שזור ותום מהגר קוראים בספר “בקופסאות הבטון” וכותבים על התרגשותם, ועל הקולות שמגיעים מהשוליים של השוליים ומביאים את המחברת פנינה מוצפי-האלר ואותם לרפלקסיביות מאירת עיניים
בשבועות הקרובים ידונו בהתנגדויות למה שמכונה “מתחם קדם” – פרויקט עצום-ממדים שאמור לקום מעל שרידים ארכיאולוגיים בסמוך לחומת העיר העתיקה. פרויקט שמימושו יביא לפגיעה בלתי-הפיכה במראה האזור, וחשוב מכך אף יגזול קרקע נוספת מתושבי סילוואן
תערוכה חדשה של בית הספר לאמנות מוסררה מציגה צילומים וחומרי ארכיון מחייהם של העולים מצפון אפריקה בשכונה, המרחיבים את הידע ואת נקודת המבט שלנו על ההיסטוריה החברתית של ישראל. למשל, למה מה חשבו המורים על ילדי השכונה?
בחג פורים 1994 טבח ד”ר ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה – טרגדיה שיצרה שרשרת אירועים אשר עיצבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשרים השנים האחרונות יותר מכל מעשה אחר. אך אפשר להתחיל את הסיפור מוקדם יותר: באבן אחת על הר הבית, ברופא ערבי שלא ישכח איך הרופא היהודי הציל את חייו…
בואו נדבר רגע על הלובן. זה שמעלים את עצמו בתוך שיח זכויות האדם. שיח הלובן בא להפוך את המצב הזה באמצעות הפיכת הגזען לאובייקט, למסומן, למי שהמאבק הוא בו ולא שלו
שיעור הסטודנטים הערבים, האשכנזים והמזרחים בפקולוטות לרפואה, מפריך לדעת העיתונאי גדעון עשת את ההנחות הבסיסיות העומדות בבסיס שיח הקיפוח של האליטה המזרחית. (מאמר, תגובות, ומאמר תגובה לתגובות)
את הדברים הבאים לא ניתן להגדיר כסיפור. הם גם אינם אמורים לעורר תשומת לב מיוחדת אצל הקוראים. אנשים עסוקים בימים אילו בעניינים בעלי חשיבות רבה יותר מאשר בקריאת סיפורים, או בהקשבה להם. והצדק עמם. אולם בכל זאת, הסיפור הזה התרחש. הקדמה מתוך הרומן של אליאס ח’ורי, “פנים לבנות”, שיצא כעת…
מנכ”ל עמידר התבלבל: חברה ממשלתית לדיור ציבורי צריכה להתמקד באספקת צרכי הדיור של דייריה המוחלשים, ולא להדגיש את הגבייה מהם. ולמשפט הזה שלו אין מה להוסיף: “את השנה החולפת סיימנו עם 93.4% גבייה מדיירים בעייתיים. אין לי לוקסוס – אצלנו כל הדירים בעייתיים”
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
