Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
אין ״פרס ביטון״, רק ״פרס ברנשטיין״
(תמי ריקליס)
מתה על כל מיני שומרי סף, שברגע שלא מישהו מקרבם זוכה במנעמים (אפשר לחשוב, גם כן כסף גדול), הם פתאום מחליטים עבורו שהוא בעצם אמור לוותר על הכסף בשם החתרנות והאידיאולוגיה, למות על מזבח האמנות הטהורה שניזונה מהאוויר. אני לא מציעה להפסיק לחשוב על הרעיון של הפרדה בין אמנות לבין המוסדות והגופים שמחזיקים בכסף שמקיים אותה, או לפחות לשמור על מודעות לאופן שבו ממסד בולע לתוכו עמדות אופוזיציוניות ומשתמש בהן, אבל צריך לזכור שהרבה פעמים זו עמדה השמורה למי שיש להם פריווילגיה לעשות אמנות ״עצמאית״ עם כסף מהבית, וכן רצון לשמר שיח נפרד ושקרי שמאפשר לאמנות ולאמנים להחריג את עצמם ולחמוק מה״פוליטי״ וה״ממסדי״ – שתי המלים שכל כך מביך אותם להתלכלך איתן כי הם כאלה מורמים מעם.
הדבר שחשוב לזכור זה שכרגע אין ״פרס ביטון״ אלא רק ״פרס ברנשטיין״. מהפכה תרבותית אמיתית וחלוקת משאבים הוגנת תתרחש כשיהיה פה אחד כזה, וזה בהחלט מתחיל בזה שלא רק אשכנזים יזכו בכספים, מלגות, תקנים וכו׳. לזכות בפרס זה כלום לעומת היכולת לשלוט בנתיבים של הכסף הגדול. המאבק המזרחי לפחות כמו שאני רואה אותו, לא אמור להישאר לנצח בעמדת האנדרדוג כדי לא להזדהם ולקחת כסף מהפריץ – להפך, אנחנו רוצים חלק מהתקציבים, אנחנו רוצים לשבת בוועדות. זה לא הופך אמירות אנטי-הגמוניות לחלשות יותר, אלא פותח דלתות לשינוי האמיתי שיגיע אם וכאשר תהיה חלוקה הוגנת באמת למזרחים, לפלסטינים וכיו״ב. להישאר בחוץ בשם איזה טוהר מדומיין זו בדיוק הפנטזיה של הממסד, שצריך שיהיה שם בחוץ איזה מורד תמידי ורעב – מדי פעם לזרוק לו איזה עצם בהתאם לרוח הזמן על מנת שתיחשף נאורותו, אבל לא לתת לו דריסת רגל במוסדותיו.
בכלל, אני מציעה להתייחס לפרסים כאל כספומט. יצא כסף – קח. כנראה שפשוט הגיע לך לפי מצב החשבון והאקלים התרבותי. איו צורך בכיבודים מיותרים והשתחוויות מיותרות מצדך. כי זה ממש לא אומר שבפעם הבאה ייצא משם משהו.