ההתקרנפות של ירון דקל, מפקד גל״צ

(יוסי דהאן)

אז האופורטוניזם וההתקרנפות של ירון דקל השתלמו לו. לאחר ארבע שנים כמפקד גלי צה”ל זכה דקל בהארכה של שנה נוספת. זה לא היה קל. המפקד השקיע מאמצים רבים על מנת לזכות בתוספת הכהונה שזה סוד הצלחתה. תצהיר כי “התקשורת בועתית – חייבים להכניס לשם יותר ימניים” ותקפיד להישבע את שבועת הנאמנות לימין “התקשורת שמאלנית”, ועשה מעשה ארי שביט בהצהירך שהביקורת על נתניהו בתקשורת היא “רדיפה אישית”. תפסול שירים (יזהר אשדות “עניין של הרגל”) בטענה הבנטית ש”השיר מבזה את חיילי צה”ל”, ורוץ להוציא הודעה לתקשורת לפני שאתה מודיע כל כך לזמר ההמום. ועל מנת להוכיח שאתה חייל נאמן בשירות הצנזורה הפוליטית תייצר רשימת אנשי שמאל שכניסתם לתחנה אסורה, הכוללת את אורי אבנרי, זאב שטרנהל ואנשי אקדמיה ערבים ישראליים (צנזורה שבעקבותיה יודיע העורך והשדר דורי מנור על פרישתו מהתחנה), ולמען הסר כל ספק אידאולוגי בקשר לנאמנותך תדיח חייל צעיר המשרת בתחנה, ניב ורובל, על כך שהעז לכתוב מאמר בעיתון המבקר את אנשי תג מחיר והציונות הדתית. וכן, גם המשך להזרים לתחנה אנשי ימין על מנת להלבין את כתם השמאלנות שדבק בה. ואם בלובן עסקינן, תקפיד לדאוג על שמירת חלוקת העבודה העדתית בין נהגי הניידת המזרחים לבין השדרים האשכנזים, בין אלה המתגוררים על גדות הירקון לבין אלה הרחוקים מהפריפריה.