ישראל: פחות יעילים ופחות צודקים

(יוסי דהאן)

זוכרים את משל האיש השמן והאיש הרזה של נתניהו, על המגזר העסקי המצומק הנושא על כתפיו השחוחות את המגזר הציבורי המנופח והמפוטם? זוכרים את הנתונים המפוברקים של אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר ובעליה של חברת כוח אדם, על גודלו העצום של המגזר הציבורי בישראל?

מחקר חדש של פרופ’ מומי דהן ואריאל גולדשטיין מגלה שאין לזה שחר: האפקטיביות של המגזר הציבורי בישראל קרובה לממוצע של מדינות ה-OECD. דהן מציין כי “המחקר מגלה שהמגזר הציבורי בישראל טוב לא פחות מהמגזר העסקי… זה שולל את הטענות של אנשי עסקים רבים שלפיהן הבעיה הגדולה של ישראל היא המגזר הציבורי”. ממצא מעניין של המחקר הוא שרמת האפקטיביות של המגזר הציבורי גדולה ככל שההוצאה הציבורית גדולה יותר, ושישראל סובלת מהוצאה ציבורית נמוכה, בעיקר בשל חלקה של התעשייה הביטחונית. ממצא אחר מגלה שככל שממשלות משלמות שכר גבוה יותר לפקידים שלהן, כך העבודה שלהם אפקטיבית יותר, ושככל שהשכר שוויוני יותר בין מנהלים לבין עובדי המנהלה – כך היעילות עולה. בישראל הפערים בין מנהלים לבין שאר העובדים גדולים בהשוואה למדינות אחרות, כך שאנחנו פחות יעילים ופחות צודקים.

כמו כן עולה שאין קשר בין רמת ההגנה על עובדים, כלומר הענקת קביעות, לבין יעילות. בקיצור, מה שמכונה “גמישות ניהולית” בפיטורי עובדים אינו בהכרח מהווה מדיניות יעילה יותר. כצפוי, גורם אחד הפוגע ביעילות השירות הציבורי הוא מינויים פוליטיים ומינוי מקורבים המשחיתים את השירות הציבורי, שזו התמחות מיוחדת של מספר משל האיש השמן והאיש הרזה.