המבטים מתמזגים אלה באלה, הגברים מתמזגים אלה באלה, המבט הוא אותו המבט, בין אם סתם מבלים איתה או קונים זמן איתה. ולא, לא על כל הפשעים תכסה האהבה • תהילה חכימי על ספר הביכורים של מעין איתן
ויויאן אמסלם, גיבורת "גט" של האחים אלקבץ, מבקשת אהבה שתכיר במי שהיא עם כל ההבטחות של הגלאם שהביא עמו הקולוניאליזם הצרפתי, אבל גם העידון שבא מהמסורת. היא מבקשת גט מעול הפטריארכיה היהודית המזרחית, בדיוק כפי שהסרט עצמו מבקש גט מעול המבט הגברי האשכנזי והכיבוש הציוני
באמנות, באהבה, במדע ובפוליטיקה התסריט המוכן מראש על פי חזון גדול מהחיים נדחק הצידה לטובת המצאת עצמי. אחרי שהרגנו את האל, הרגנו בזה אחר זה את כל התסריטאים האחרים. אז עם מה נותרנו? בעיקר בלי חזון. שום חזון
בניגוד לדיווחים המבולבלים בתקשורת, משמעות ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי אינה חרם על ההתנחלויות, והן בכלל מבטאות תפיסה מוטעית של שתי מערכות כלכליות נפרדות בין גבולות 67'. ועדיין – מדובר בתקדים
שאלתי את הפקידה בבנק: אז מה את מציעה לי לעשות מבחינה כלכלית עכשיו? והיא השיבה בלי להסס: את צריכה למצוא גבר עשיר ולהתחתן איתו. תהל פרוש על מצב החשבון והאפשרות של אהבה חופשית
עמוס נוי על השיר "Palabras para Julia" שבו מספר אב לבתו על עוולות הקיום לצד השמחה שבאהבה, במאבק ובסולידריות, שיר שמלותיו שהפכו לסיסמאות בקרב אקטיביסטים ואקטיביסטיות דוברי ספרדית, לא פחות משתהיינה לרמזים חשאיים אצל אב מתגעגע בירושלים
