דימוי הקורבן הפסיבי – שאותו אנו מייחסים בגזענות בוטה לשכנינו הערבים והמוסלמים, כאילו הם פתיים ההולכים שולל אחרי מנהיגים ציניים ומניפולטיביים – יושב עלינו בול. חגי רם על הבורות הגמורה של הישראלים ביחס לאיראן, המשמשת היטב את חונטת ברק-נתניהו-ליברמן לקראת מימוש הרפתקתם הנפשעת, תוך דחיקת הפלסטינים מהתודעה
חיסולו של זוהיר קייסי לא נועד אלא כדי להתחיל סבב חדש של טרור מעגלי וכדי לאפשר פרומו טילים לאזרחי ישראל. אלי אמינוב על התעלול השיווקי השקוף שנועד להכשיר את הלבבות לתקיפה באיראן
האם בכירי צה”ל אכן סבורים כי הפצצות ייפלו על נאצים שבמקרה מדברים פרסית? או אולי, למרות תודעת השואה העמוקה בצבא (ע”ע “עדים במדים”), הם מסוגלים לעשות את האבחנה בין אז ועכשיו, שם וכאן? אבנר בן-עמוס ותמי הופמן על השילוש הבלתי-קדוש: צה”ל, איראן והשואה
דמוקרטיה וזכויות אדם לא נורות מתוך מזל”טים, הן לא מופגזות על ראשי אנשים מתוך מטוסי קרב. אנו מתנגדים נחרצות לכל התקפה צבאית על ארצנו איראן – גילוי דעת של אינטלקטואלים איראנים
אפשר להבין את ההתנגדות להכרה בזכויות חברתיות כזכויות יסוד מצד פקידי האוצר. מדובר בזכויות יקרות, וזה יעלה המון כסף. עדיף לדבר על תקיפה בעזה ובאיראן. זהבה גלאון על סטירת הלחי שנתנה אתמול הממשלה לציבור
כמה נוח ששוב יורים על הדרום, כך אפשר להתנהג בברוטליות למפגינים ולהומלסים בלי שאף אחד ידבר על זה. דיווח ישיר מציר שדרות-באר שבע: הטילים הם רק הדובדבן שבקצפת של הבעיות שלנו בדרום