הצעת חוק “אחריות המדינה לחינוך ציבורי” רק מחזקת את תהליכי ההפרטה, ההפרדה ואי-השוויון ומרסקת את החינוך הממלכתי, ולמה כדאי ללמוד לקח ממה שקרה למערכת החינוך בצ’ילה
מסלול חינוכי אחד מייצר קונפליקט, זעם, ייאוש וניכור, השני מספק את צורכי האליטה, וכל זאת תוך הפרטה ברוטלית. יהודה עמיחי על מציאות שהוא פוגש מדי יום לקראת תחילתה של עוד שנה. כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
המשבר העמוק שיצר הניאו-ליברליזם הוציא מיליוני אנשים בעולם לרחובות, ומחייב חשיבה מחודשת אודות ההסדרים הכלכליים הקיימים. מודלים כמו קואופרטיבים, חלוקת מניות לאזרחים, הכנסה בסיסית לכל ועוד מנסים לצמצם את אחד המקורות המרכזיים לאי-שוויון – הכנסות שמקורן בבעלות על אמצעי ייצור. על (אפשרות של) עתיד טוב יותר
אם הדמוקרטיה איננה לכולם היא פשוט לא דמוקרטיה. זה מה שאמר העם המצרי לאחים המוסלמים כשניסו לחוקק חוקה “מוסלמית ודמוקרטית”. מתי תקום אצלנו תנועת מחאה המונית שתאמר לא ל”אחים היהודים” ולמדינה היהודית ודמוקרטית?
הגירעון התקציבי הנוכחי מצריך טיפול נקודתי – לא מצג של קטסטרופה ולא שינויים בהסדרים חברתיים רבי שנים. כך טוען מרכז אדוה במסמך “הערות מרכז אדוה להצעת תקציב המדינה לשנים 2014-2013”, המוגש היום לחברי הכנסת
אריאל הנדל ממשיך את הדיון שהחל יובל אילון ברעיון היהודי של “עניי עירך קודמים”, מציב את המושג בהקשר הופעתו ומסביר מדוע לעזור לעניי עירך אינו מעשה מובן מאליו, מתבקש ופשוט, אלא למעשה זהו אתגר קשה יותר מאשר לעזור לאחרים רחוקים
דוח חדש של מרכז אדוה על מדיניות התחבורה הממשלתית שבו זמנית פותרת בעיות ומחמירה בעיות. מדיניות שגם אם הקלה על העומס בכבישים בטווח הקצר, יצרה תלות גוברת ברכב הפרטי והחמרה במצב התחבורה בטווח הארוך
מאות-אלפי קשישים לא יכולים להרשות לעצמם שיניים תותבות, וסובלים עקב כך מבעיות גופניות, רגשיות וחברתיות. האבסורד הוא שהמדינה מטפלת אך ורק בסימפטומים הפיסיים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
