שיחה עם ילדי כיתה ד׳ בבית ספר מעורב לימדה את עבד אבו שחאדה על ההשלכות היומיומיות של הסכסוך והגזענות, שאינן חומקות מעיניהם לרגע. בדרך, הם לימדו אותו שיעור על אנושיות וחברות
אי אפשר להמשיך להיתמם: גם הפלסטינים בעלי תעודת הזהות הכחולה לא ניצלים מזרועם האלימה של החוק והממסד הישראלים. חוט ישיר עובר בין מאורעות אוקטובר, לפני 16 שנה, לבין המתקפה האלימה על מייסם אבו אלקיעאן
לחטוף מכות משוטרים זה לא עניין יוצא דופן אם אתה צעיר ערבי. אתמול בבתי הקפה ביפו עלו בעקבות סיפור הכאתו של מייסם אבו אלקיעאן ״זכרונות״ מאירועים דומים, ובכלל – המשטרה פה מתנהלת כמו חברת אבטחה שתפקידה לשמור על היהודים מפני הערבים
ממתי היותו של אדם ערבי הינה בגדר חשד מספק לצורך דרישת הזדהות? ומדוע השוטרים עצמם סירבו להזדהות? כמה הבהרות לגבי החוק בעקבות תקרית האלימות המשטרתית ב״סופר יודה״
יוצאי אתיופיה יצאו שוב לרחובות כדי למחות על החלטת מח״ש לסגור את התיק בפרשת יוסף סלמסה ז״ל. מי שחושב שמקרה זה – לצד מקרים נוספים רבים של אלימות משטרתית, אפליה והשתקה – יגרמו לזעזוע ציבורי, נוכח שהמדינה ממשיכה לטמון ראשה בחול
המירוץ הדמוקרטי לבחירות בארה״ב מציב זה מול זה ניגודים: הממוסד והממלכתי מול הנגיש והצעיר; הטלוויזיה מול האינטרנט; הילרי קלינטון מול ברני סנדרס, יהודי כמעט אנונימי שמנסה להפוך את הפוליטיקה האמריקאית לפוליטיקה של רעיונות
