הליכה – הפעולה המונוטונית והפשוטה של הנחת רגל אחת לפני הרגל השנייה כדי להימנע מנפילה – מתגלה כלא כל כך פשוטה אם אתה שחור. מסה שכדאי לקרוא בימים אלו מתוך האנתולוגיה “לאהוב, לשוטט, להפליג”
אין לנו ציפיות גדולות מכוחות הביטחון, אין לנו ציפיות מהתקשורת הציונית שלא היה בה זכר לאלימות המשטרה אתמול בכיכר השעון, אין לנו ציפיות מעיריית תל אביב. כל מה שנותר לנו הוא לצאת ולהפגין
עשרות צעירים ערבים ביפו ספגו, סופגים ויספגו אלימות משטרתית. דווקא עכשיו, יותר מכל תקופה אחרת, היה מצופה שהמשטרה תנהג כגוף אחראי ותפעל להקל על מצוקת התושבים, שרבים מהם נכנסו למעגל העוני. אבל היא נוהגת בדיוק להפך
אולי עכשיו, כשנחשף ברבים מה שאנחנו יודעים מזמן, כשהשוטרים שלכם מודים ש”המדיניות דפוקה מהשורש” ומבטאים תסכול מהמוטל עליהם לעשות ביישוב הערבי, אולי עכשיו תיאותו סוף סוף לחשב מסלול מחדש?
המועמדים הלכו לדרכם, חלקם נסערים, חלקם פגועים מהאשמות והעלבונות שהוטחו בהם. בני המשפחות השכולות ניצבו באולם עטופים באבלם, תוהים מה מכל הדיבורים על חוק יסוד שוויון ועל ועדת חקירה אכן יתממש. דיווח מכנס זועם במרכז פסטורלי שיזמו יוצאי אתיופיה
רוב הציבור התוודע למהפכה בחוק העונשין בעקבות סעיף האישום המשונה שיוחס לקצין שירה בסלומון טקה, שהיה בן 18 במותו. מהי המתה בקלות דעת? לאן נעלם סעיף ההריגה? שמונה עשרה הערות על רעידת האדמה המשפטית בעבירות ההמתה
אנחנו מדברות על הוריו של סלומון טקה ובוכות. ומה נעשה, מה נעשה. זו כבר לא סוגייה פוליטית רחוקה. זה מישהו שמחר יראה את הילדים שלנו ולא יאהב אותם. לא יאהב אותם בכלל. לא יאהב אותם עד מוות
בניגוד למקרים שבהם הנאשם הוא פלסטיני, הציבור בישראל לא מבקש לעצור הכול עם מותו של סלומון טקה, צעיר אתיופי בן 19 שנורה אמש בידי שוטר בקריית חיים. כי יש היררכיה של נאשמים, ויש בשרשרת המזון של הקורבנות מי שחייהם שווים פחות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
