היא חושבת שאמונות תפלות הן דבר מרתק, לא יודעת להצחיק בשפה שאינה עברית והציפורניים שהפסיקה לכסוס הולידו תערוכה. האומנית לירון חנה אוחיון עונה על השאלון של העוקץ
חסרה לה מילה בעברית ל”אוטופיה”, היא חוקרת את הגוף שלה דרך צילום עצמי וחוגגת תערוכת יחידה ראשונה של עבודותיה, העוסקות בשחורות, במשפחה, בגוף, ובמגדר. השאלון של העוקץ עם האמנית רחל אניו
חסרה לה מילה בעברית ל-Lovebale, היא רוצה לפגוש את דיוויד פוסטר וואלאס והיא הייתה ממנה את עאידה תומא-סלימאן לשרת הפנים. לכבוד יציאת ספרה “ואני אעלה באש” – רונית ידעיה בסלון של העוקץ
קול קורא לתוכנית שהות אמן שמזמין אמנים לכפר שלם הופך את המרחב ה’דרום תל אביבי’ – שבשמו יוכלו האמנים-המבקרים להתנאות כחלוצים, פורצי דרך, נביאים וגואלים – למרחב בראשיתי של אדמה בתולית לא נושבה, תוך שימוש בז’רגון קולוניאלי של ראשית התרבותניק בארצו
עוד מחאה קצרה על חופש הביטוי בה ביקשו אנשי סגל ביקשו “להרגיע את הרוחות” ואמנים פטפטו על סולידריות לפני “חזרה לשגרה”, שוב תגובה רפה מצד האקדמיה – מעצר הסטודנטית בבצלאל השבוע רק חושף את הפחד מדיון פוליטי אמיתי. מבט מבפנים על השבוע החולף בקמפוס