פרופ' דפנה הקר מצליחה לספר לעצמה סיפור הצלחה קוהרנטי ולינארי על נשים באקדמיה, לכאורה עושה סדר בכאוס שהוא המציאות הקפיטליסטית בת זמננו. למעשה, היא מהללת את השיטה שאקדמאיות צעירות הן בשר התותחים שלה, מנרמלת תרבות שמובילה את כולנו לאבדון, לא פחות מזה
הלכתי לאיבוד, והלימודים בתכנית למגדר החזירו אותי הביתה. הבנתי שאם וכאשר אמצא דרך להביס את השתיקה, אהיה חייבת להפוך את הדיבור לתיאוריה נחושה, בהירה ומזמינה. הבנתי שבהווה פוסט-טראומטי, דחוף לשקול ולחרוז את הכאב באופן שכבר מוכן לשימושה של מישהי
"הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים" – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף "הארץ". לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
כולם מעורבים? כולם מעורבבים? הסיפור המזרחי באקדמיה מובלע, ובעוד מחקר חדש מוצא שיפור זעיר בלבד בנתונים, הבעיה האמיתית היא הניסיונות הממסדיים להעלימם ולסמא את עינינו
כמה קל לבלבל בין קולוניאליזם ובין מצוינות, זו הלוא מסורת עם היסטוריה של למעלה מחמש מאות שנה. על מבני הכוח האקדמי, מריטוקרטיה מדומיינת ופנטזיות דון קישוט בשיח הביקורתי • דברים שנישאו בכנס ון ליר לכבוד פרסום גיליון 50 של ״תיאוריה וביקורת״
האוניברסיטה הישראלית היא מעוזם של בנים ובנות ״ממשיכים״ שמוסללים לתקן. במעוז השושלות, אי השוויון מוכחש בעוצמה ואין כלל מודעות לחסמים האימתניים שהוא מעמיד בפני אוכלוסיות ״דור ראשון״ • בעקבות פרישתה המהדהדת של ד"ר יאלי השש מהחוג למגדר באונ' תל אביב
האחראי על ניהול הישיבה מסתכל בי בחוסר סבלנות: "אני חושב שמיצינו את הדיון ואפשר לעבור לנושא הבא". "אפשר לעבור", אני אומרת. "אבל לא מיצינו בכלל". הרהורים על הרווחים והמחירים של היות פמיניסטית ידועה
על אקדמאים בדורנו נגזר להתחרות על תקנים הולכים ומתמעטים, להתקיים מעבודה ארעית בשכר נמוך, כשאנו חשופים ובעיקר חשופות לניצול מסוגים שונים, כולל ניצול מיני. אם לא נילחם ביחד על זכויותינו כעובדים לא תישאר לנו קרקע לעמוד עליה כאינטלקטואלים
בניגוד לאופן שבו העולם העני מזין את העולם העשיר, במחוזות ההיפסטרים והאקדמיה לא חשים צורך לצאת מעבר לעצמם, לברר באמת איך זה ייתכן שלכל כך הרבה א.נשים אין הזדמנות לחיות חיים הגונים או חלילה להיאבק כדי לשנות את המצב. רשמים מהכנס הסוציולוגי האמריקני
בימים האחרונים התנהלה תכתובת מיילים סוערת בקבוצה אקדמית פנימית, שעניינה פרשת ילדי תימן. הבורות וההכחשה שנחשפו בה מעידות משהו על אחריותה ומעמדה של האקדמיה הישראלית לסיפור מזה 60 שנה, ועל היותה גוף שבמקום לכונן ידע – מונע אותו מן הציבור. יופי של קוד אתי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
