יש לה אלטר-אגו אשכנזייה, היא מאמינה שחיים בניו יורק ירגיעו את תחושת הפומו התמידית, והיא הכי רוצה שנערות מזרחיות יקראו את הספר החדש שלה. עם צאת ספרה "אז מי הגבר ומי האישה?" יעל משעלי מתארחת במדור
פרופ' דפנה הקר מצליחה לספר לעצמה סיפור הצלחה קוהרנטי ולינארי על נשים באקדמיה, לכאורה עושה סדר בכאוס שהוא המציאות הקפיטליסטית בת זמננו. למעשה, היא מהללת את השיטה שאקדמאיות צעירות הן בשר התותחים שלה, מנרמלת תרבות שמובילה את כולנו לאבדון, לא פחות מזה
הלכתי לאיבוד, והלימודים בתכנית למגדר החזירו אותי הביתה. הבנתי שאם וכאשר אמצא דרך להביס את השתיקה, אהיה חייבת להפוך את הדיבור לתיאוריה נחושה, בהירה ומזמינה. הבנתי שבהווה פוסט-טראומטי, דחוף לשקול ולחרוז את הכאב באופן שכבר מוכן לשימושה של מישהי
"הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים" – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף "הארץ". לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
כולם מעורבים? כולם מעורבבים? הסיפור המזרחי באקדמיה מובלע, ובעוד מחקר חדש מוצא שיפור זעיר בלבד בנתונים, הבעיה האמיתית היא הניסיונות הממסדיים להעלימם ולסמא את עינינו
כמה קל לבלבל בין קולוניאליזם ובין מצוינות, זו הלוא מסורת עם היסטוריה של למעלה מחמש מאות שנה. על מבני הכוח האקדמי, מריטוקרטיה מדומיינת ופנטזיות דון קישוט בשיח הביקורתי • דברים שנישאו בכנס ון ליר לכבוד פרסום גיליון 50 של ״תיאוריה וביקורת״
האוניברסיטה הישראלית היא מעוזם של בנים ובנות ״ממשיכים״ שמוסללים לתקן. במעוז השושלות, אי השוויון מוכחש בעוצמה ואין כלל מודעות לחסמים האימתניים שהוא מעמיד בפני אוכלוסיות ״דור ראשון״ • בעקבות פרישתה המהדהדת של ד"ר יאלי השש מהחוג למגדר באונ' תל אביב
האחראי על ניהול הישיבה מסתכל בי בחוסר סבלנות: "אני חושב שמיצינו את הדיון ואפשר לעבור לנושא הבא". "אפשר לעבור", אני אומרת. "אבל לא מיצינו בכלל". הרהורים על הרווחים והמחירים של היות פמיניסטית ידועה
על אקדמאים בדורנו נגזר להתחרות על תקנים הולכים ומתמעטים, להתקיים מעבודה ארעית בשכר נמוך, כשאנו חשופים ובעיקר חשופות לניצול מסוגים שונים, כולל ניצול מיני. אם לא נילחם ביחד על זכויותינו כעובדים לא תישאר לנו קרקע לעמוד עליה כאינטלקטואלים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
