בשנים האחרונות האקדמיה הפכה לאחד משקי החבטות שמואשמים בהרבה יותר מתחום אחריותה. עודד גולדרייך מהפורום להגנת ההשכלה הציבורית מצביע על מקומה של האקדמיה במסגרת מנגנוני הדיכוי הן כסובייקט מדכא/משחרר והן כאובייקט מדוכא/משוחרר. חלק א’
על דחיקתם של הסוציולוגים לשולי הבמה ואפילו מחוץ לה, ועל ההכפפה של המדיניות הציבורית בישראל לאינטרסים של תאגידים מקומיים וזרים – שתי הרצאות מהמושב לציון עבודתו המחקרית של שלמה סבירסקי בכנס השנתי ה-44 של האגודה הסוציולוגית הישראלית
חסד עשו עמנו שומרי הסף האקדמיים שמנעו משלמה סבירסקי את הכניסה למוסד להשכלה גבוהה. כמה גדול היה הנזק אם היה מכלה את ימיו בניסיונות להכניס מאמר ל-American Journal of Sociology. סיכום פועלו עד כה של אחד האנשים המשפיעים על המאבק למען צדק חברתי בישראל
השתלטות על מוסדות המדינה כמו הצבא והמגזר הציבורי. נטרול מרכיבים עוינים באקדמיה ובתקשורת. רמיסת ארגוני זכויות האדם. מי שרוצה להבין מדוע נכשל השמאל, צריך להתחיל מהבנת האופן בו השתלט הימין על מוקדי הכוח בישראל
בכנסים אקדמיים רבים מופיעה שפה אחרת לפני העברית, אבל כמעט תמיד זו אנגלית. בכנס “שפה בעין הסערה” היתה זו ערבית. על ערעור יחסי כוח ואובדן פריבילגיות הכרוכים בוויתור על שליטה, וגם ניסיון לענות על השאלה: למה אנשי המחלקות למזרח תיכון הדירו רגליהם?
סיפור האוניברסיטה באריאל הפתיע בעיקר בשל עמדתה של המועצה להשכלה גבוהה, שבשום שלב לא הציגה את העמדה הראויה שהייתה צריכה להיות הבסיס להתנגדות ופינתה בשקט את הבמה לכבוד האחות החורגת מל”ג-יו”ש ומפקד פיקוד מרכז
בעודה מסירה את כיפת הברזל שמגינה על חופש הביטוי וחושפת את אוני’ בן-גוריון לנזקי הממון ולהשתקה הפוליטית, ממשיכה הנשיאה פרופ’ רבקה כרמי להתייחס לתפקידה כאילו הוא נוגע רק למושג צר מאוד של פוליטיקה. נעם הופששטר תוהה, האם האקדמיה שלנו התרחקה עד כדי כך משליחותה לדורותיה?
אם האקדמיה יקרה ללבכם, הרי תכירו בעיוות הבלתי-נסבל של האוניברסיטאות המסתמכות באופן גדל והולך על הסגל הזוטר אך נמנעות מלהסדיר את תנאי העסקתו. קריאה לסגל הבכיר
הריני להודיע בקול רם שקול מזרחי מתקדם, אוניברסלי, היה בארץ תמיד מראשית הציונות ממש. אם הוא נכשל, והוא נכשל, זה לא קרה בגלל “פוליטיקה של קורבנות” אלא בשל ההתנכלות המתמדת של המדינה והחברה ההגמונית האשכנזית. צבי בן-דור על מאמרה של אווה אילוז