יכולה להיות ביקורת רבה וצודקת כנגד ״שוברים שתיקה״ אבל המשקל של חשיפת העדויות שלהם הוא לחלוטין לא מובן מאליו בחברה שמדחיקה ומשתיקה. השאלה החשובה באמת היא: איך אנחנו המזרחים יכולים ליצור תנועת שלום, למען הורינו ולמען ילדינו?
משה שריקי על משמעות המושג “כבוד” כדבק המאחה בין פרספקטיבות שונות של קבוצות שונות על זכויות אדם, וההכרח להשקיע קצת פחות אנרגיה בניגוח המחבר/ת, התובנות ו/או המתודולוגיה לטובת קידום השיח לכדי מעשה. בעקבות נסים מזרחי ויוני אשפר
ציבור המזרחים בישראל נודע בשל חיבה פחותה לשיח זכויות האדם. האם ההסבר לכך נעוץ בהתנגשות בין הליברל האוניברסלי למזרחי הפרטיקולרי, כפי שטוען ניסים מזרחי? יוני אשפר מציע כיוונים נוספים, וגם בוחן את שדה זכויות האדם ואת עולמות המשמעות של הארגונים הפועלים לקדמן
אנו השמאלנים נוטים לחשוב שאנחנו נאורים, מגדירים את עצמנו באמצעות חזון אוניברסלי של זכויות אדם. אלא שלא תמיד זוכרים אצלנו שזכויות נשים הן גם זכויות אדם. בעקבות קמפיין מגרון של סולידאריות שייח ג’ראח ויום האשה הבינלאומי
המהות האמיתית של חוק מימון העמותות מכפיפה את כל ארגוני החברה האזרחית בישראל, לחסדי המדינה. ההתנגדות שלכם למהלך הזה יכולה להתחיל ביום שישי 9.12, במצעד זכויות האדם
ניוז פלאש: הכיבוש אינו עניין פנימי של ישראל, וגם אותו הקהילה הבינלאומית מסבסדת הרבה יותר מאשר את ארגוני זכויות האדם. ואולי במקום לפסול את קריאת הימין “להפסיק להתערב”, כדאי דווקא להצטרף אליה
לא ארגוני החברה האזרחית הם האיום על הממשלה, כי אם דמוקרטיה במהותה היא זו שנתפסת כעת כחותרת תחת שיטתה. דורית אברמוביץ’ על הצעת החוק להגבלת מימון ארגונים