התברר שרוב האמריקאים לא אוהבים את טראמפ, ועם זאת שחלק עיקש מהאמריקאים תומך בו בהתלהבות ויילך איתו ועם גזענותו באש ובמים. החלק הזה נעזר בשיטה הפוליטית הבלתי דמוקרטית שמעניקה יתרון אדיר ללבנים ולשמרנים. מושיק טמקין על הגל הכחול, על האופטימי והפסימי
ההסתבכות האחרונה של פייסבוק מעידה שוב שהם קיימים לתכלית ברורה אחת: הגדלת רווחיהם של בעלי המניות שלהם. אולי הזעם הגובר והולך של האזרחים על ההתנהלות הנצלנית של התאגידים יביא לשינוי כללי המשחק
מאבק השטח שהביא לביטול תוכניתו של טראמפ לפגוע ב״אובמה-קר״ מלמד על הכוח הרב שיש לקהילה המקומית לערער את הביטחון במושבי הנבחרים – דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. ואצלנו?
מתוך השנאה והאלימות עלתה תקווה שאולי נשות העולם, שיצאו בהמוניהן לרחובות ב-600 ערים סביב הגלובוס, הן רק ההתחלה. נילי סולומונוב היתה בהרבה הפגנות, אבל שום דבר לא הכין אותה למה שקרה בשבת האחרונה בוושינגטון
אין לזלזל באופיו הנלוז של טראמפ אבל ההחלפה של השמאל את השיח הפוליטי-כלכלי בשיח מוסרי מסתירה מאיתנו את השלכות המעשים של פוליטיקאים אמריקאים "מתורבתים", כולל אלו של קלינטון עצמה
בחירתו של טראמפ בועטת את הפמיניזם החוצה, אבל הנשים האמריקאיות הן לא פראייריות. וצריך לזכור, שגם תנועת Black Lives Matter החלה את התקוממותה בזמן כהונתנו של נשיא שחור ראשון
אחד הדברים שהועמדו על כף המאזניים בבחירות האלו הוא הרעיון של מדינת המהגרים. עם כישלונו, יש להתכונן לצורות חדשות של אלימות ולהבין מדוע והיכן נכשלה ״קהילת זכויות האדם״
שבוע לפני הבחירות בארצות הברית, ד"ר מוטי גיגי כותב מניו יורק על שני אירועים מכוננים ומפגשים אישיים שגרמו לו להבין טוב יותר את תופעת ההצבעה מתוך כעס לטראמפ ואת מקבילותיה בישראל