חוסר היכולת לגור בבית קבע פוגע פגיעה נפשית מתמשכת ומערער את הצורך האנושי הבסיסי ביציבות ובבניית קהילה. הפיכת הצורך הזה להון היא סטייה חברתית שיש להוקיע
כמו לרבים מוותיקי עמק התימנים, בתם של יהודה ונדרה גיאת נחטפה מהם במחנה העולים. כיום המדינה מוסיפה עוול על עוול ולא מאפשרת למשפחות לרכוש את הבתים שבהם הם מתגוררים מאז קום המדינה
במקום שיהיו בעלי הבתים והקרקע – כמו האשכנזים ה"חלוצים" – השלטון מצמיד לתושבי שכונות השוליים של תל אביב-יפו תג של פולשים ועבריינים. אסור להפסיק את המאבק ולהיכנע בפני בעלי השררה וההון לפני שהדרישה הבסיסית ל"דירה תמורת דירה" תיושם
מבט על ג'ונגל הדיור בישראל במלאת חמש שנים למחאה, יום הדיור הציבורי המתקיים בכנסת וחושף את אזלת ידה של המדינה והצעות חוק לטובת האזרחים שנדחות לטובת הקבלנים. מנפלאות ״השוק החופשי״
הרעיון של אפליה בדיור כל-כך יסודי במציאות הישראלית, עד שלחלקים רחבים בציבור הוא נראה כמובן מאליו. אל מול ההתפרצויות הגזעניות של "באמונה" ושל ההפגנות בעפולה, אנחנו צריכים ליצור מאבק אזרחי לחברה עירונית ויישובית מגוונת ומשותפת
הסרטון הגזעני של חברת הנדל״ן חושף עד כמה עמוקה הגזענות נגד מזרחים בציונות הדתית ועד כמה היא נתפסת כסדר הדברים הטבעי – כזה שיש לו ביטוי ממשי בכל הנוגע לשליטה על הזכות להיות מוגדר/ת כדתי/ה, ועל מערכת החינוך והגופים הפוליטיים. אבל ממש לא מדובר רק ב״חילונים נגד דתיים״
מדיניות הנישול המתמשכת כלפי ערביי יפו מגיעה לנקודת שבירה עם ההתנחלויות היהודיות שמוקמות בלב עג׳מי. שנים של אפליה וקיפוח הפכו לפצצה מתקתקת, שחובה למצוא לה פתרון
הליכת ההכרה בכפרים הבדואים מהנגב ירושלים, המחאה הארצית על מחירי הדיור המאמירים, תביעת ערי הפיתוח לתיקון גבולות מוניציפאליים – כל אלה משרטטות דרך מאבק על צדק מרחבי את קואליציית השמאל החדש – העתידי
מה למזרחיםות ולמלחמה? להתנגדות לה ולתמיכה בה? המאמר הזה נכתב בנובמבר 2012, בזמן 'מבצע' עמוד ענן. כמעט ולא היה מה לתקן או להוסיף. קלריס חרבון מציבה את המלחמה האחרונה, הקודמת, והקודמת… בפרספקטיבה מזרחית רחבה