הבנת חלום המעמד הבינוני המזרחי תאפשר ניתוח מציאותי יותר ואולי אפילו כואב יותר של הפעילים המזרחים במחאה. "מעמד בינוני" – ערך של רמי אדוט מתוך הספר החדש "קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי"
התעלמות נציגי המחאה לכאורה ממה שקורה בימים אלה בבתי המשפט אינו אלא המחשה לזה שמה שהחל ברחוב חייב להמשיך ברחוב. אחרות רוצות לדבר, והמפלגות יכולות לסייע להן בכך – ולשתוק
לצד השמחה על הרדיקליזציה של המחאה שהתרוממה במוצ"ש, בבסיסה עדיין מונח שיח המיינסטרים הציוני, הגזעני, המתנער מאלימות. שירי אייזנר מבקשת להזכיר שאלימות היא פיקציה, שמטרתה היא שמירה על מנגנוני הכוח, על משטר המדינה ומוסדותיה, ועל זכותם להפעיל עלינו כוח פיזי אלים בכל עת שיחפצו
דפני ליף עומדת בראשה של אופוזיציית העם וככזו היה על בנימין נתניהו, רון חולדאי ומפכ"ל המשטרה לא רק לכבד אותה אלא לספק לה הגנה מרבית. אילנה ברנשטיין על גסותם של שוטרי היס"מ בידיהם הופקרה ליף על ידי הממשלה, העירייה והמשטרה
אז רצינו שינוי, אבל העדפנו מכנה משותף ומצאנו לו סלוגן נהדר, תמצית מזוקקת של יופי קונצנזואלי: צדק חברתי. בין הצטרפותה של סתיו שפיר ליאיר לפיד לבין איציק שמולי המצהיר כי המחאה אינה רלוונטית, שב ומתבהר הכשל של מחאת הקיץ שהתעקשה שהפוליטי יישאר מחוץ למאהל
שלמה מעוז, קפיטליסט קיצוני ותומכו הנלהב של נתניהו, תוקף את המחאה של "רוטשילד" בשם ערכים חברתיים שהוא עצמו בז להם. עמוס נוי מזכיר שלמגינת לבם של פעילי שמאל מזרחי ואשכנזי גם יחד, אין שום חפיפה אוטומטית בין מאבק מזרחי ומאבק חברתי
ההתייצבות מאחורי שלמה מעוז בשל היותו מזרחי וההשתלחות בדפני ליף בשל היותה אשכנזיה מבטאת פוליטיקה ימנית מוכרת ומסוכנת, לפיה מוצא אתני הוא בסיס מספיק להזדהות וסולידריות. רן הכהן על גזענות ומונופולים
הפרת הטאבו על הדיכוי המזרחי בישראל הצליחה להחריד השבוע את אמות הסיפים של הבית הלאומי. איריס חפץ עם הסבר לפחד הקדמוני האשכנזי מגברים מזרחים, ועם הפתרון הפרימיטיבי של בליעה ועיכול, המאפשר להם לשמר את הסדר החברתי
