כניסה במדים לאוניברסיטה כאקט של "מחאה" עלולה להסתיים ביום בהיר בפלישה צבאית לשערי האקדמיה – כי מדברים שם על דברים אסורים, וחושבים על דברים אסורים. בעקבות תקרית המדים באוניברסיטה העברית
צליל כהן הלכה אתמול (ג') לקונגרס העולמי במדעי היהדות להרצאתו של ד"ר דב לויטן, המכחישן הקולני של חטיפות ילדי תימן, מזרח ובלקן. כשמחתה על האשמת המשפחות בין היתר בפסיכוזה, רוב הקהל שתק
יחסה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים לכפר השכן עיסאוויה הוא יחס של מעסיקה בחברת קבלן: אין לקיחת אחריות על העוול הנגרם לכפר או יחסי שכנות – ובוודאי שאין סימטריה. כעת חובה עלינו להצטרף למאבקי התושבים, לחצות את המחסום
אני רוצה לדבר על אופן הטיפול בתלונות על הטרדה ותקיפה מינית באקדמיה. אני רוצה שההישגים במקרה שלי לא יהיו יוצאי דופן, ובאותה נשימה, אני רוצה שסטודנטיות נוספות לא יעברו את אותו מאבק קשה ומתיש בנהלים – שיש לשנות ולשפר. נאומה של אפרת אפי יעקב מעצרת מחאה באוניברסיטה העברית
עם תחילת מלחמת עזה הקיץ נחתם באוני' העברית הסכם קיבוצי חדש עם הסגל הזוטר – שמורכב אגב בעיקר מנשים. אבל זה ממש לא מבטיח כלום, כאשר עוד ועוד קיצוצים מובילים לאט אבל בטוח לחיסול מדעי הרוח
האוניברסיטה העברית לא חושבת שיש בעיה עם הנרטיבים בספרי לימוד העברית והערבית שלה, שמאדירים את הציונות ומטשטשים כל סימן לכיבוש, ממש כפי שהיא לא נמנעת מהפעלת כוח נגד סטודנטים ערבים בתוך הקמפוס. כשהמאבק על התודעה מסתיים במג"ב
הכפשת הקורבן, במקרה הזה אורטל בן דיין, היא טקטיקת התגוננות קלאסית. כעת המינימום שעל האוניברסיטה העברית לעשות הוא להתנער מתגובת באי כוחו של ד"ר גדעון ארן ולהתנצל בפניה
לעשרות עובדות הניקיון של מעונות רזניק ואידלסון באוניברסיטה העברית יש חלומות פשוטים: להחתים כרטיס בכניסה וביציאה מהעבודה, לקבל את השכר שהובטח להן וליהנות מהזכויות שמגיעות להן על פי חוק. כל עוד האוניברסיטה תבחר לחסוך על גבן בעזרת חברות כוח אדם, החלומות האלה לא יתגשמו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
