ספרו החדש של ההיסטוריון אדם רז, ״ביזת הרכוש הערבי במלחמת העצמאות״, עוסק בתופעה שכל בן אנוש צריך להזדעזע ממנה, אולם הוא נכתב מפרספקטיבה ציונית וממשיך מסורת מפוארת של הסרת אחריות ריבונית מעוולות המלחמה
מדינת ישראל חוקקה מיום הקמתה חוקים בתחום הקרקעות, אשר נתנו לה לגיטימציה להלאים ולהלבין "נכסי נפקדים". מעגל הנפגעים הראשון והראשי כתוצאה מכך היה כמובן הפלסטינים, יהודי ארצות ערב והאסלאם היו הקורבנות המשניים
בראשית שנותיה של ישראל הופעלה מדיניות קרקעית סלקטיבית על בסיס מוצא אתני, שבלמה כל אפשרות למוביליות חברתית בקרב יהודי מדינות ערב. השלכותיה של מדיניות זו, המתבטאת במסמכים שנמצאו בגנזך המדינה, ניכרות עד היום • חלק שני בסדרה
האפוטרופוס לנכסי נפקדים היה לגוף בעל כוח עצום, והפתרון של "סידור" הפליטים הערבים בארצות הערביות קנה אחיזה בלבבות ובמעשים. ניתן גם לשאול – את טובתו של מי שירתה מדיניות פיזור האוכלוסייה שמאכלסת את נכסי ״הנפקדים״ הללו? מסמכים מרעישים שלא נחשפו עד כה ממעמקי גנזך המדינה • חלק ראשון בסדרה
הפינוי האלים שהחל השבוע בשכונת הארגזים הוא חוליה נוספת בכרוניקה ארוכה של התעללות והזנחה ויחסי הון-שלטון. בניגוד ל״פולשים״ של המושבה הגרמנית בירושלים, שהיו שופטים ופקידי ממסד אמידים, לתושבי שכונת הארגזים מעולם לא היה סיכוי
