בחתימתכם, פסיכולוגיםות יקריםות, הוספתםן לארסנל האשמות הקורבן עוד אחת, חדשה ונוצצת. לחבורת ה"את מגזימה", "למה לא צעקת", "למה נזכרת רק עכשיו" ו"למה לא שמרת על הכוס שלך" תצטרף כעת גם: "את לא זוכרת נכון" – תוך ציות לכללי השיח שקבעו עורכי דינו של האנס. על פרשת בני שמואל
אני מדמיינת אותך על האופניים צועקת, אנשים עוצרים, מתערבים, התוקף בורח. הפי אנד. האם היית מצליחה מיד לאחר מכן, נניח ב-05:45, לעלות שוב על האופניים ולפדל הביתה? הביתה. האם אפשר לחזור הביתה אחרי שמבינות שהגוף שלנו הוא רשות הרבים?
סיפורו של משה סילמן משקף את האופן שבו הממסד, שלוחותיו ובעלי ההון פועלים כדי להאשים את הקורבן ויוצרים בו הזדהות עם התוקפן. סילמן לא יכול היה להתנתק משוביו, מגופי ההון-שלטון שהפנו כלפיו אלימות ממסדית נחושה כל כך, שבסופו של דבר הפנה אותה כלפי עצמו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
