התנהלותם של בנט ושקד זורעת הרס בכל חלקה טובה, באפשרם לארגונים כמו "רגבים" ו"אם תרצו" לעצב מדיניות במשרד החינוך והמשפטים. בעקבות הוראתו של בנט לבטל את הכנס של האגודה לזכויות האזרח
על מנת להציג אלטרנטיבה למחנה הימין המשיחי חייבים קודם כל להבין את הבעיה, ולא להיסחף לדיון השטחי במאמרו של יוסי קליין נגד אלה ״שיותר מסוכנים מילדה עם מספריים או מהחיזבאללה״
הצעת החוק החדשה של ח"כ שולי מועלם-רפאלי מהבית היהודי היא ביטוי נוסף להליך הריקון של הדמוקרטיה ממרכיביה המהותיים. היא מצטרפת להסתה נגד ערבים, לאינדוקטרינציה לאומנית דתית־אורתודוכסית במערכת החינוך ולצנזורה פוליטית המגבילה את חופש הביטוי
הקריאות לתפילה וצלילי פעמוני הכנסיות אינם אקטים פוליטיים, כי אם חלק אינטגרלי מזהותנו ומזהות ערינו. ״חוק המואזין״ שמלווה בסיסמאות שקריות על ״איכות חיים״ יהודית בלבד מוביל אותנו צעד נוסף לקראת הטרנספר של ערביי ישראל
״היהודים גורשו בכוח מארצות ערב ומהיום תלמידי ישראל יכירו זאת״, קבע שר החינוך, תוך התכת כל ההיסטוריות כולן אל תוך נרטיב ציוני אחד ובו היהודים תמיד נרדפו בכל מקום על ידי כולם. אבל הסיפור, כרגיל, מורכב יותר. הקהילות משיבות לבנט – פרויקט מיוחד, חלק ב׳
״היהודים *גורשו בכוח* מארצות ערב ומהיום תלמידי ישראל יכירו זאת״, קבע שר החינוך, תוך התכת כל ההיסטוריות כולן אל תוך נרטיב ציוני אחד ובו היהודים תמיד נרדפו בכל מקום על ידי כולם. אבל הסיפור, כרגיל, מורכב יותר. הקהילות משיבות לבנט – פרויקט מיוחד, חלק א׳
החטיבה להתיישבות, שהתנהלותה מתאימה יותר לימי "חומה ומגדל" ולא להליכי מנהל תקין של מדינה דמוקרטית ריבונית, מעדיפה באופן מובהק את ההתנחלויות על הפריפריה ונגועה בשחיתות. והמצב הקיים עשוי להתקבע בחסותו של לא אחר מראש הממשלה
כולנו הסכמנו שנביע את דעתנו במילים ודגלים ונעזוב את המקום. אבל את מה שקרה לאחר מכן לא ידענו לחזות. לא האמנו שעד כדי כך דגל הגאווה יכול לעורר את חמתם של מצביעי הבית היהודי. עדי סדקה היתה שם
