השבוע הכריזה המדינה כי העציר שובת הרעב מוחמד עלאן ישחורר רק אם ייגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך. מה אם הפשע המחריד שמבצעת המדינה כלפיו רומז על יחסה לכולנו, והמשטר כבר מסמן אותנו על פי הזדהותנו המוחלטת איתו?
לא רק את הטרור הפיזי המדינה בולעת, אלא גם כל מחאה, חרם ושביתה. היא גם תפלוש לגופך כדי שלא תתנגד אליה. אלדד לוי על היסודות הטוטליטריים של החוק להזנה בכפייה
הצעת החוק להזנה בכפייה, שעולה להצבעה השבוע, מראה איזה מין מדינת חוק היא ישראל: כשהחוק עובד לטובת המחוקק, הוא ממהר לאכוף אותו. כשבג״צ מתערב – סותמים לו את הפה, ובוראים חוק חדש
מדוע מתעקש השלטון להאכיל בכפייה את שובתי הרעב? בדיוק בגלל שמעשה זה מהווה עינוי בפני עצמו, בדיוק בגלל שזהו אקט משפיל ושובר רוח. על הצעת החוק להזנה בכפייה – חוק פוליטי המהווה זלזול במוסר ובאתיקה הרפואית
כך התבטא היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים שכתב את הצעת החוק להזנה בכפייה של שובתי רעב. ההתנגדות להזנה בכפייה כמעשה אלים של רופא כנגד אדם אחר היא בלב הקונצנזוס של קהילת הרופאים בישראל – והממשלה שמה פס
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
