בשבוע שעבר התקיים כנס רב משתתפות ומשתתפים לציון יובל לפנתרים השחורים ו-40 שנה ל"לא נחשלים אלא מנוחשלים" של שלמה סבירסקי. להלן דברי הפתיחה של גל לוי ודברי הסיכום של יאלי השש, ממארגני הכנס
מאבק המושתת על שנאת מפא"י ההיסטורית והשמאל הנוכחי יבטיח למזרחים עוד עשורים של אפליה מוסדית. על המזרחים לתבוע הכרה ממשלתית באפלייתם ולהיאבק עם הערבים יחד נגד ההחלשה הכלכלית של היישובים הערביים ועיירות הפיתוח. בעקבות "סלאח, פה זה ארץ ישראל"
אפשר להמשיך ולהוכיח את הבורגנות הליברלית על צביעותה, ולטעון שהיא אינה סולידרית וסלקטיבית בבחירת מאבקיה, אבל הפתרון לאוניברסליזם הפרטיקולרי של מעמד הביניים האשכנזי אינו ויתור – אלא אימוץ וערעור. על מאבק מזרחי מעבר לשיח הזכויות
הרבבות שיצאו לרחובות במוצ"ש שעבר משקפים, שוב, את הבחירות הסלקטיביות של השמאל הישראלי בכל הקשור למאבקו למען זכויות אדם וצדק, ואת ההירככיה שהוא יוצר בין מקרי גזענות ופגיעה בזכויות אדם
ישנה התקדמות במצבה של החברה הערבית, בעיקר בשל מאמצי הדור הצעיר להיחלץ מהמסגרת שהכתיב הפרויקט הציוני, אך ישראל עודנה מדינת היהודים – יהיו אלה מזרחים או אשכנזים. תגובה למאמר "עבודה ערבית, להבות מזרחיות"
פוליטיקת הזהויות שהשתלטה על השיח מבקשת לקבע תפיסה שלפיה מטרתה של אמנות אינה להוות גשר תרבותי וזהותי אלא גדר, דגל ומבצר. רון כחלילי, כאחד מאדריכלי השיטה, מתמודד עם הרעה החולה של הגזענות בעזרת אימוץ הדיכוי והפיכתו לאידיאולוגיה
לנוכח הדיונים הערים המתקיימים מעל במות שונות בתקופה האחרונה, אולי הגיעה העת לשאול את עצמנו האם יש רק מודל אחד של מזרחיות? האם אנחנו עדיין מעוניינים במושג הזה? ואולי הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש? הרעורים על מזרחים ועל מזרחיות
מה ההבדל בתפיסה העצמית של מזרחים עם עור בהיר לעומת מי שעורם כהה? איך האופן בו ״עוברים״ בעולם משפיע, למשל, על ההזדהות עם המאבק המזרחי? במקום לדבר על אותנטיות ולגיטימיות של ״המזרחי הנכון״ חשוב שנדבר ונלמד להכיר חוויות גוף-זהות מורכבות
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
