המחנה הציוני
-
פרדוקס בהלול
הדבר המטריד באמת בפרשת גבאי-בהלול, הוא העובדה שיש עדיין מי שמאמינים שעל מנת לפעול למען החברה הערבית צריך לחבור לציונים. זו תפיסה מעוותת המתעלמת מתפקידם האמיתי של חברי הכנסת הללו – להיות עלה תאנה -
זוהיר בהלול בישל את ההסתה נגדו לעצמו
זוהיר בהלול חשב שיוכל לפעול במפלגה ציונית למען הציבור הערבי. הפניית העורף של חברי מפלגתו נגדו בימים האחרונים מעידה שהוא סטה מהמסלול שהכתיבו לו, ועל כן נענש -
למה לא נמאס לי ממרצ ומהסמול הלבן
בין השמאל הרדיקלי של הקשת המזרחית לבין מפלגות הימין השמרניות דוגמת הליכוד וש"ס – המאבק המזרחי היום פוסח על מפלגות השמאל הציוני. אם תשאלו אותי, זהו פספוס של הפוטנציאל הטמון בהן. עלינו להציף את מעוזי הלבנים בתודעה שחורה -
מוריס פתאל, הפליט מעיראק שרצה להגיע לפסגה
על ההיסטוריה של היחסים בין תנועת העבודה ובין המזרחים: המקרה של משה שחל -
המסע לארץ ישראל האחרת
מסקנות ומחשבות להמשך הדרך של פעילת מפלגת העבודה -
אז למה הם מרגישים שהלכה להם המדינה
מדוע התחזקות היסטורית של המגזר הערבי לצד התחזקות מפלגות עם סדר יום כלכלי-חברתי שמאלני כמו כולנו וש"ס, עדיין נחוות כ"תבוסה" בקרב חלקים גדולים מה"שמאל"? אלעד בן אלול מנער את החשיבה על ימין/שמאל וחילוני/דתי ומקווה שחשבון הנפש יוביל ליצירת קול אותנטי ולא מדיר -
כאשה מזרחית, אני צריכה את דוברי השיח שלי בתוך הכנסת
במפלגה האוטופית שלי יש מנהיגות מזרחיות שלא חייבות לשום הגמון. במציאות, יש פעילים ופעילות שיודעים איך משנים מתוך הכנסת. לא תוך ויתור על זהות ואג'נדה – אלא כי כשאורלי לוי נלחמת על דיור ציבורי, היא נלחמת מהבית. וכשדרעי פונה לשקופים, הוא מדבר מהבית. אור סיונוב על יפעת ביטון והבחירות הקרבות