כדי להבין איך השתנה הסכסוך הישראלי-פלסטיני חייבים להרחיב את זוית ההתבוננות למרחב המזרח תיכוני כולו. המאבק הלאומי, כמו מאבקים אחרים במרחב, פינה את מקומי למאבק דתי טוטאלי. ואף על פי כן, כיום כל יוזמה ישראלית מכבדת ונדיבה כלפי העם הפלסטיני תיענה בחיוב ואף בהתלהבות
באוגוסט 1948 מנתח ההוגה הסורי, קסטנטין זריק, את האסון שנחת על ראשו של העם הפלסטיני בעת התרחשותו וטובע את המונח נכבה בהקדמה של מאמרו המכונן. פרק שני בסדרת ספרות הנכבה. מערבית: יהודה שנהב-שהרבני
שרטוט ראשוני של חזון אפשרי שנע בין פתרון שתי המדינות לבין פתרון המדינה האחת. מתווה שנשמע אולי אוטופי כעת, אך הוא המעשי ביותר כדי לצאת מהמבוך האסוני בו אנו נמצאים מזה עשורים רבים. אין חדש תחת השמש של עזה
כל הקונספציות הרווחות בפוליטיקה הישראלית משמאל ומימין קורסות בזו אחר זו. מה שצריך הוא לעבור מאסטרטגיה כושלת של "הרתעה" לאסטרטגיה של "המנעה" שבה אין לצד שכנגד אינטרס לפגוע בך כי בכך הוא פוגע בעצמו
המטבע שבו הכל משולם הוא חיי אדם. שורה של הערות בפילוסופיה של מוסר לחימה עבור הדרגים הבכירים שמקבלים החלטות כלליות, קובעים תרגולות, מעניקים ייעוץ משפטי, מנחילים כללים ופרקטיקות. הערות שבעיקרן מוסריות, אולם טמון בהן גם פוטנציאל אסטרטגי ארוך טווח. ניסיון לתקן את מה שאסא כשר ועמוס ידלין עשו
אחרי הפסקת צוק איתן, מה יבוא? התייחסות רצינית לדרום הארץ גם בעת רגיעה? פיתוח הנגב לטובת כל תושביו? פתרון שתי מדינות או מדינה אחת? כמובן שלא. מה שיבוא הוא סבבים נוספים של אלימות קטלנית. והאדמה. לה כבר נמאס. היא רוצה להקיא את כולנו
מאז החטיפה נקם הממסד הישראלי בפלסטינים בסגר, מעצרים המוניים, ירי, תקיפות מהאוויר והיבשה, פצועים והרוגים. מאז גילוי הגופות נחטף ונרצח צעיר ערבי בשועפט, שני מכפר קאסם נדקר, ערבים הותקפו בירושלים, טילים נפלו בדרום, תחנה של הרכבת הקלה הוצתה ועוד היד נטויה. והמנהיגים רק מצדיקים את מעגל הדמים הבא
ספרות מגויסת לרעיון פוליטי ספציפי מציבה אתגר פוסט-מודרני, אירוני ומחויך, לתפיסה שספרות "טובה" נובעת ממעיין "טהור" ממניעים פוליטיים. אפי בת-אילן על אסופת הסיפורים הקצרים בעברית ובערבית, "עַוּדָה", שבמרכזה שיבה מדומינת של פליטים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
