• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מאבק אלים מסוכן למטרות הפלסטינים

השאלה החשובה אינה למי יש או אין זכות לומר משהו למישהו, אלא מה מועיל ומה מזיק. זו לא רק זכותו של כל איש לשאול שאלה זו אלא חובתו. תשובה לתום מהגר
שיקו בהר

במאמרו משלשום שואל תום מהגר שאלה מעניינת, אך בסך הכל חסרת חשיבות: “האם ליהודים ישראלים יש זכות לקרוא לפלסטינים לנהל מאבק לא אלים?” במקום זאת, השאלה החשובה באמת לשאול בנושא זה היא: “לאיזה סוג של מאבק יש פוטנציאל גדול יותר לקדם את מטרותיו של העם הפלסטיני כפי שהוא עצמו מגדירם: למאבק אלים או למאבק לא-אלים?”

זו להבנתי השאלה המכריעה, שלמצער, תום מהגר כמעט ולא נדרש לה. הוא לא נדרש לה כנראה בשל העובדה שקשה מאוד לישראלים להיחלץ מהמיסגור הסטנדרטי, אך השבלוני מעט, שמאפיין את ההתנצחות (הכה ישראלית אגב) בין חד”ש לבל”ד. שאלה זו היא שאלה שלכל אשה או גבר בעולם מפרו ועד מונגוליה יש זכות, ואולי אף חובה (!), לשאול.

בהקשר לשאלה זו אומר רק זאת: מדינת ישראל על מתנחליה וכהניסטיה כולם מתפללת ומייחלת בכל מאודה למאבק פלסטיני אלים. הציונות ומדינת ישראל מעוניינות בדבר אחד בלבד: בשליטה יהודית-ישראלית מקסימלית על כל השטח שבין הנהר לים ובהמעטה מקסימלית של מספר הלא-יהודים שנמצאים בו בכל אמצעי שהוא בין אם לגלי, פוליטי, אלים או לא-אלים. גם גירוש, טיהור, והרג באים בחשבון. מטרות אלה יכולות להתממש באופן הטוב ביותר אך ורק תחת תסריט של עימות אלים. כמה שיותר אלים, כך יותר טוב עבור הציונות וישראל שהם הצד החזק. כשנופלים טילים בתל אביב או כשנפגעים אשכנזים בצפון תל אביב, אזי ניתנת למדינת ישראל במישור הבינלאומי דרגת חופש גבוהה יותר לעשות כל מה שעולה על רוחה. הסיבה לכך היא פשוטה: הכל אז יכול להיות ממוסגר כ”מלחמת הגנה על בטחון של אזרחים אל מול תקיפה אלימה.” כך היה ב-1948, כך המשיך ב-1967 ולדעתי מדינת ישראל לא תתנגד למצב עניינים שיאפשר לה להשלים את הטיהור שלא הסתיים ב-1967. הכי טוב בהקשר זה היא מלחמה אזורית ואלימה כוללת: זו מאפשרת לחזק לעשות הרבה מאוד כנגד החלש.

ישראלי מביט בנזק שנגרם לביתו בקיבוץ ליד הגבול עם עזה. יום רביעי 9.7.2014. צילום: Activestills
ישראלי מביט בנזק שנגרם לביתו בקיבוץ ליד הגבול עם עזה. יום רביעי 9.7.2014. צילום: Activestills

זאת ועוד, תחת עימות אלים משתמשת מדינת ישראל בסעיפים רבים שבאמנת ג’נבה הרביעית (1949) שמקנה למדינות ריבוניות זכות לבטחון וזכות להבטיח את אזרחיהן. על פי רוב, אנשי שמאל בישראל לא מודעים לעובדה שסעיף 49 באמנת ז’נבה, שעניינו האיסור הידוע להעביר את אזרחי המדינה הכובשת לשטח כבוש, הוא בסך הכל זרזיפון קטן מאוד בתוך האמנה ובחוק הבינלאומי בכללותו. חשוב לזכור בהקשר זה שעיקרה המוחלט של אמנת ז’נבה זו נוגע לזכויותיהן של מדינות ריבוניות על פי החוק הבינלאומי להבטיח את בטחונן הטריטוריאלי ואת בטחון אזרחיהן. אל מול התנגדות ומאבק לא-אלימים, דוגמת זו של גנדי מול הבריטים בהודו, הרבה יותר קשה למדינות להצדיק טיהורים אתניים בפני העולם ומוסדותיו. לחילופין, בהקשר של עימותים אלימים הרבה יותר קל לא רק לבצע אלא גם להצדיק טיהורים אתניים ויד קשה דוגמת אלו שהופעלו בסרי לנקה עם התנגדות מינימלית של מדינות העולם כולו.

גם אם יחלקו הקוראת או הקורא על חלק ממילותיי כאן או אף על כולן, עובדה אחת נותרת בעינה: הדיון המשמעותי צריך לסוב על יעילותו, או חוסר יעילותו, של מאבק אלים או לא-אלים. השאלה אם מותר או אסור לישראלים, לוייטנאמים, לאלג’יראים, לסינים, לאמריקאים או לבריטים לבקש, או לא לבקש, מהפלסטינים לעשות X או Y במאבקם הינה חשובה לדעתי הרבה פחות מהשאלה על עצם יעילותה של כל אסטרטגיה במונחיו של העם הכבוש וביחס למטרותיו כפי שהוא עצמו מגדירם.

מספר מהנושאים כאן מוסברים ביתר הרחבה במאמר הבא.

הבהרה מאוחרת מטעם מערכת העוקץ

במהלך המתקפה על עזה בקיץ האחרון פנה העוקץ ביוזמתו לשיקו בהר — משותפיו הוותיקים ביותר של אתר זה — לפרסם רשימה קצרה מפרי עטו (שבמקור הופיעה כסטטוס בפייסבוק). היה זה העוקץ שהעניק לרשימה את הכותרת “מאבק אלים מסוכן למטרות הפלסטינים” (על אף שבראייה לאחור הטקסט עסק ב”מאבק מזויין” הרבה יותר מאשר ב”מאבק אלים”). הרשימה נחתמה בהייפר-לינק שהוביל למאמר אקדמי ארוך שב-2011 פרסם שיקו (באנגלית) בסוגיות שנדונו.

למאמרו של שיקו פורסמו תגובות שאותם לא היינו צריכים לפרסם — תגובות הפוגעות בשמו הטוב הן אישית והן מקצועית. אנו לוקחים אחריות מלאה על פרסום תגובות לא-ראויות אלו ומתנצלים על כך. בעקבות ניסיון זה אנו מבקשים להדגיש, וזאת כפי שמצוין בנוסח מדיניות פרסום התגובות של האתר: “האתר אינו במה לחיסול חשבונות אישיים – ודאי לא כאשר המגיב מתכסה במעטה אנונימיות, בעוד כותב המאמר תמיד מזוהה.” בחרנו לפיכך להסיר את כל התגובות הללו.

כנראה שיעניין אותך גם: