הנתונים מלמדים כי מפלגת העבודה מכפילה את כוחה בפריפריה כשהיא בוחרת במנהיג מזרחי. אבל כל עוד השמאל האשכנזי ומתעלם מהפיל שבמרכז החדר, מזרחים יצביעו לו בשיעורים נמוכים והוא ימשיך לשבת באופוזיציה. לקראת הבחירות לראשות מרצ שיתקיימו ביום ה' הקרוב
בשם ה"גאווה" המזרחית תמכתם בדרעי וברגב וקיבלתם מנה חמה של שחיתות ופשיזם. אבל זה לא הספיק לכם – עכשיו אתם מעבירים את נאמנותכם למחנה הציוני. כי גם השמאל הלבן וגם השמאל המזרחי השחור לא באמת רוצים אלטרנטיבה, אלא רק נתח מהעוגה
מפלגת העבודה הנוכחית לא תיקנה את החטא המפא"ינקי הקדמון, ומנהיגיה לא יכולים להרשות לעצמם לברוח מעיירת הפיתוח או מהמעברה שבה גדלו – אך האם שנים של מחיקה עצמית יוכלו להוליד את השינוי הזה?
בין השמאל הרדיקלי של הקשת המזרחית לבין מפלגות הימין השמרניות דוגמת הליכוד וש"ס – המאבק המזרחי היום פוסח על מפלגות השמאל הציוני. אם תשאלו אותי, זהו פספוס של הפוטנציאל הטמון בהן. עלינו להציף את מעוזי הלבנים בתודעה שחורה
במפלגה האוטופית שלי יש מנהיגות מזרחיות שלא חייבות לשום הגמון. במציאות, יש פעילים ופעילות שיודעים איך משנים מתוך הכנסת. לא תוך ויתור על זהות ואג'נדה – אלא כי כשאורלי לוי נלחמת על דיור ציבורי, היא נלחמת מהבית. וכשדרעי פונה לשקופים, הוא מדבר מהבית. אור סיונוב על יפעת ביטון והבחירות הקרבות
השמאל בארץ מתנכר בשיטתיות לאינטרסים של הציבור המזרחי. לכן מזרחים מוצאים בית בימין הפוליטי, ולכן אשכנזים מתבצרים בשמאל הלבן. כך שגם בבחירות הקרובות – בלי לדבר גלויות על זכויות היתר של האשכנזים, לא יהיה כאן שינוי פוליטי של ממש
עקב האיום הנוכחי על קיומה של השדולה למען הדיור הציבורי בכנסת, חשוב להבהיר אי-הבנה עמוקה: לא מדובר בפתרון רק לעניים או למוחלשים ביותר, אלא במענה לחלקים נרחבים באוכלוסייה. ולא, אסור להיכנע להיגיון ההרסני של "מפעלי התיישבות" למיניהם מבית היוצר של איציק שמולי ודומיו
