אנו קוראים לכלל המוסדות להשכלה גבוהה לתקן עוול היסטורי ולהעביר את עובדי ועובדות הניקיון והשמירה שלהם להעסקה ישירה • גילוי דעת של מרצים ומרצות לדיני עבודה
יש להם ימי חופשה, אבל הם מקוזזים מימי החגים, יש להם תנאים אבל אחרי ההורדות נשארת להם משכורת עגומה. ובחופש הגדול אפשר לרוב לחתום בלשכה, אבל השנה הצליחה חברת האבטחה לטרפד להם גם את זה. ומה עם התאגדות? שיחה עם מאבטח
עובדות הניקיון באוניברסיטת תל אביב נאלצות להתמודד עם כוחות מוסדיים כוחניים ואלימים במה שחלק מהסטודנטים למשפטים מעדיפים לכנות ה"ספירה הפרטית". השאלה, המאוד פוליטית, היא האם נעמוד לצידן עם הכוח והמשאבים שברשותנו
זה להכיר במודלים החדשים, השקופים והדמוקרטים שארגון עובדים צריך להציע למאוגדים בתוכו ולקהל היעד שאותו הוא רוצה לאגד, ולחדול מלהיות ארגון שמשפר מחד ומקצץ מאידך, שמעסיק ישירות כאן ומייצר דור ב' שם. שלי יחימוביץ' היא המועמדת שמסוגלת להנהיג מהלך כזה
כ־400 אלף עובדים מועסקים כעובדי קבלן במגזר הציבורי. לפי דו"ח של "המרכז להעצמת האזרח" שהתפרסם השבוע, הסכם קליטה של 15 אלף מהם להעסקה ישירה מיושם באיטיות, למרות יחסי הציבור הנלהבים של ההסתדרות
בזמן שמדינת ישראל חוגגת יציאה מעבדות לחירות, האחד במאי מזכיר לנו שעבדות מודרנית חיה וקיימת בתוכנו. מתוך נאומו של עלי תולת, יו"ר ועד עובדי הניקיון באוניברסיטת תל אביב וחבר בהנהגת כוח לעובדים, בעצרת אחד במאי
מלבד שלל סוגים של העסקה פוגענית, נשים בתעסוקת עוני מתמודדות עם ממסד אטום שבמקום לספק להן אמצעים מכשיל אותן פעם אחת פעם תוך שהוא דורש מהן "מחשבה חיובית". רשמים – קשים ומלאי תקווה גם יחד – מכנס רב משתתפות על פמיניזם, קפיטליזם והעצמה כלכלית
כאשר שרי ממשלת ישראל ופקידי האוצר טוענים שאין משאבים למעבר להעסקה ישירה בשירות הציבורי, הם מתעלמים מהמציאות או משקרים במצח נחושה. סקירה של כל תחלואי ההעסקה הקבלנית בישראל ובחו"ל
אורנה עמוס צפתה ב"30 שקל לשעה" וחשה שעל אף חשיבותו האדירה של הנושא שהיא עוסקת בו, הסדרה משעתקת סטריאוטיפים של עובדות קבלן ולא נכנסת לעימות חזיתי עם המצב שהוביל לתנאי העסקתן הגרועים
