מה שההסתדרות צריכה עכשיו

סוציאל-דמוקרטיה כמודל היא דיסציפלינה שמתאפיינת בהכרה כי ריאל-פוליטיק הכרחי למימושה, וכי השאיפה בה המדינה לוקחת אחריות על האזרח, בה רמת השירותים לכל אזרח ניתנים על פי עקרון שוויוני מלא מתוך שאיפה לצמצם פערים ולייצר מדד שוויוני מאוזן ככל שניתן. אין בתיאוריה הזו כל היתכנות ללא עבודה מאורגנת מבוססת וחזקה, שבה מעמד העובדים הוא חלק אינטגרלי מהכוח שמניע קבלת החלטות, החלטות שמשפיעות על כל אותה חברה שמעמד עובדים מייצג.

כך, למשל, בחברה המאורגנת כמודל חברתי-כלכלי, לא יהיה מקום לקבל הסכמים שמטרתם להחיל רפורמת דור ב’ על כל הוועד, כמו שמתרחש בחברת חשמל במסגרת תהליך שמחילים שם בימים אלו בשל הסכם שנחתם בין ההסתדרות להנהלה. כמו כן, לא ייתכן מצב הפרדוקסלי בו הוועד נאלץ לנהל את המאבקים הכי כואבים וחריפים שלו דווקא מול ארגון העובדים (ההסתדרות הכללית או הלאומית) משום שהארגון הוא זה שסוגר מעל ראשיהם הסכם לא טוב, לעתים כזה שאף מרע את מצבם.

זה הזמן לגילוי נאות. אני חברה בהנהגת כוח לעובדים בצוות ארגון ובעבר הייתי יועצת לחברת הכנסת שלי יחימוביץ’. כמי שפעילה כבר חמש שנים בארגון ‘כוח לעובדים’ אני יכולה לומר שלצד זה שכארגון קמנו כאלטרנטיבה למודל ההסתדרותי הארכאי שלא מממש עצמו כארגון עובדים נאמן המאתגר את המערכת ואת שוק העבודה בישראל, בטח לא כמו שהוא אמור ויכול להיות, ההסתדרות הכללית הייתה ועודנה אחד הגופים החשובים במשק.

בעיניי, כמאמינה גדולה בחברה מאוגדת, השאיפה היא שהגוף הזה יתחיל לנער את הנפטלין מעצמו, ויתאים עצמו לצרכים החדשים בשוק העבודה. ההסתדרות צריכה להכיר במודלים החדשים, השקופים והדמוקרטים שארגון עובדים צריך להציע למאוגדים בתוכו ולקהל היעד שאותו הוא רוצה לאגד, ולחדול מלהיות ארגון שמשפר מחד ומקצץ מאידך, שמעסיק ישירות כאן ומייצר דור ב’ שם. כזה שחושב שזה עדיין לגיטימי שלוועד לא יהיה הכוח הבסיסי להחליט על ההסכם הקיבוצי במקום עבודתו או לייצג מול ההנהלה את העובדים שבחרו בו.

חוץ מנאמנות יתרה לעובדים המיוצגים דרכו, על ארגון עובדים להחשיב עצמו כגוף לשינוי חברתי, ואם נחזור לפסקה הראשונה, עליו להתייחס לעצמו כאל גוף שמתווה מדיניות סוציאל-דמוקרטית ולא ככזה ששם פלסטר על הגוף החולה שנקרא שוק העבודה בישראל, על כל רבדיו. ביום שארגוני עובדים יראו עצמם ככאלה, העברות תקציבים במחשכים, מתווה הגז, מחיקת חובות, הפרטת שירותים, מצב הרפואה הציבורית בישראל ועוד, יהיו חלק ממה שצריך לעסוק בו, כמובן שבמסגרת חלוקת כוח ומשאבים ארגוניים באופן מבוקר ומחושב. הרי עוד מיליארדים לקופת המדינה זה אינטרס של האדם העובד, של כל אזרח ואזרחית כאן שרוצים לחיות כאן בכבוד.

בימינו, המחשבה של זוג צעיר על דירה נראית דמיונית, פנסיה מכבדת – כמו חלום רחוק, ועבודה יציבה עם זכויות מותאמות הפכה להיות פריבילגיה לברי מזל של ממש, שלא לדבר על החשש הטמון בהקמת משפחה תחת כל אי הוודאות שמאפיינת את הדור שלי. המצב המעמדי-דורי הזה הוא תוצר של הפקרות כוללת, של כל מי שמכרו את תשתית הרווחה המועטת שהונחה כאן למען חזון השוק החופשי הסוגר עלינו מכל עבר. אותו חזון שהביא לנו את העבדות המודרנית שנקראת העסקה קבלנית, אותה העסקה שעודנה מתקיימת באין מפריע במשרדי הממשלה בהם יושבים האוצר וההסתדרות למשא ומתן על X בתמורה ל-Y.

כיום נדמה שעל כל התאגדות חדשה ומרגשת יש ועד נאבק שנלקחו ממנו זכויות. המציאות הזו לא תורמת לדעת הקהל הציבורית על ההסתדרות, שהרי העובדים המאוגדים הם השליחים החשובים ביותר לעיצוב דעת קהל, שלא לדבר על כך שראש ממשלה המשווה ועד לפעיל חמאס בסרטון בחירות ושר חינוך המדמה את עובדי הנמלים למקקים, אינם תורמים לדעה חיובית. וכשחרב הפגיעה בזכות השביתה עודנה מונפת באוויר מטעם ממשלה עויינת, יש לחשוב ברצינות על הנהגה נחרצת ומחויבת יותר למהלכים כוללים לחיזוק שוק העבודה בישראל.

נדבך נוסף שצריך להיכלל בשוק העבודה כיום, הוא ההיבטים המגדרים של העסקה בישראל, פערי השכר בין נשים לגברים ומצבן של נשים בשוק העבודה. ב’כוח לעובדים’ יש פורום פמיניסטי שמייצר תהליכים פנים ארגוניים הקשורים בשוק העבודה ובארגון עצמו. כמו כן, יש רוב נשי של נשים המועסקות בארגון וכן דגש מובהק על הנהגה שוויונית מגדרית בכל פרמטר. בעצמי כיהנתי כיושבת ראש ועדת הכספים של הארגון עד לסוף שנה זו, וכנשים, ההשפעה שלנו על הדרך שבה צועד הארגון היא ברורה ומגובה בפרקטיקה. לעומת זאת, בהסתדרות ניתן למצוא מעט מאד ראשות מרחב ומרבית ההנהגה באופן מובהק נמצאות בנעמ”ת. למעשה, עד היום לא הייתה מועמדת אישה להסתדרות. כבר הייתה לנו ראשת ממשלה, מועמדות לנשיאות המדינה, אך רק ב-2017, לראשונה, יש מועמדת לגוף הכי חשוב במשק. מעמדה של פמיניזם מרקסיסטי אשר מייחס לכוח כלכלי של נשים את החשיבות הראשונה במעלה – זאת בשורה. סוף כל סוף קמה אישה ותובעת מקום מנהיגותי באחד הגופים הכי חשובים מבחינת כוח כלכלי ויצירת שוויון כלכלי, עבור נשים בישראל.

יש מי שמוחים על השימוש בטיעון הפמיניסטי בהקשר לשלי יחימוביץ’ כמועמדת, במובן מסוים מתוך חשש מוצדק שהשיח הציבורי הרחב והיחסית אוהד כלפי ייצוג נשי ושבירת תקרות זכוכית יכול לערער את מבנה הכוח הקיים. לשמחתי הפמיניזם הליברלי מדייק את העמדה כי מדובר באקט פמיניסטי חשוב, מעצם ההתמודדות בתוך יחסי הכוחות הנתונים על משאבים, תפקידים, ומעצם החתירה ליצירת שוויון באמצעות השתתפות במערכות הקיימות.

הייתי רוצה להעיר דווקא על הפרקטיקות של יחימוביץ’ במטרה להסביר את החשיבות הפמיניסטית שבהתמודדות שלה. להלן כמה דוגמאות שמייחדות את שלי במאבקה למען נשים בשוק העבודה בישראל: המאבק נגד העלאת גיל הפרישה לנשים (לצד זהבה גלאון ונוספות, שהצליחו להקפיא את העניין), חוק הקופאיות, מאבק מורות הילה, מאבק מטפלות המשפחתונים, המאבק להעסקה ישירה, חוק עבודת נשים (גם מי שלא נעדרה מהעבודה בעת טיפולי פוריות תהיה מוגנת מפיטורין), אפילו חוק שכר הבכירים קשור ישירות לכך שכן מי שעתידות לקבל העלאת שכר בעקבותיו הן המנקות בזכות העובדה שגם עובדות ועובדי הקבלן נכנסו תחת החוק. זאת לצד חוקי עבודה רבים נוספים המתייחסים לשני המגדרים.

מהתבוננות על הנרטיבים שמנסים למקם בקמפיין עד כה, הייתי חייבת לכתוב גם דבר מתוך ההיכרות האישית שלי עם יחימוביץ’. נכתב רבות על כך שהיא אשת רפורמות ומומחית בהעברת מסרים מורכבים לציבורים שלמים, אך לא תדע להיות הביורוקרטית שמתעמקת בפרטים הקטנים. מעבר לכך שכך משתמשים במגדר באופן סמוי ו”משאירים את המקצועיות לגברים” בצורה מאד מתוחכמת, הרי שכמי שעבדה איתה אני יכולה להעיד שמדובר באחת הפרלמנטריות המחוננות שביכולתן לחוקק ולהוביל מהלכים גדולים מהאופוזיציה, עובדה שאין לאיש עוררין עליה, שהתעקשה במשך ארבע שנים על סוגיות מהותיות ולא פשוטות במתווה הגז גם כשאף אחד לא התייחס, ואף הפכה אותו לאחד המאבקים היותר ציבוריים ומוכרים שהיו לנו. מדובר באשת מקצוע פדנטית ואחראית מאד, הדורשת מקצועיות מכל מי שעובד מולה, מכירה בחשיבותם של פרטים קטנים ומנתחת את האפקט של כל נקודה במהירות ובתחכום רב.

יש לנו נטייה לחשוב או להקשיב לטיעון כי תכונה אחת עומדת בהנגדה עם אחרת, אבל זה ניתוח פשטני והרבה פעמים חוטא לאמת. כמו במקרה הזה. שלי היא אמנם אישה של מניפסטים חוצבי להבות אבל גם של ביורוקרטיה שאולי מעייפת אך הכרחית.

יש הרבה מה לומר על האפשרויות הרבות שמועמדותה של שלי מייצרות עבור הגוף החשוב הזה, בוודאי אם תיבחר. מה שבטוח בעיניי הוא ששלי כבר עשתה טוב למשק, ושהיא תחייב את המתמודד מולה לעקרונות אמיצים יותר, תייצר שיח אידאולוגי נוקב, כזה שיהיה מחויב בפרקטיקה לאחר מכן. אם אכן תיבחר, אני חושבת שהפעילות ארוכת השנים שלה בתחום של זכויות עובדים לצד תפישת עולם מגובשת כדרך חיים, יהפכו אותה לאחת ממנהיגות העובדים החשובות ביותר שידענו כאן.

ביורוקרטים שצמחו בהסתדרות וחבים את כהונתם לקודמיהם בתפקיד אנחנו מכירים היטב. אני לא מזלזלת בתמורות של ניסנקורן עד כה, כי יש לציין שהוא צבר כמה הישגים שיש לשבח. אבל הגיע הזמן להנהגה שמבקשת לשנות את המערכת ולהתמודד עם בעיותיה באומץ, לצד מחויבות אמיצה לעובדים ולעובדות בישראל. בסופו של יום, חברה מאוגדת חזרה ורחבה היא האינטרס החשוב ביותר שלנו ולפנינו ניצבת הזדמנות שכל מי שמאמינים באחריות המדינה על אזרחיה ובצורך לייצר שוויון כבסיס לצמיחה כלכלית, חייבות וחייבים לעשות הכול כדי לממש.