"מן היושר שתחל כבר הדאגה הנכונה לאנשי העוני שבשכונות העוני" – אותן מלים מ-63' של תושבי מנשיה מהדהדות גם היום בשכונות המועדות לפינוי בתל אביב-יפו, בקרב משפחות שזכויותיהן הקנייניות לא הוסדרו במזיד ע"י המדינה. והמאבק ממשיך
הפגיעה החמורה באזרחים הלא יהודים של הנגב כרוכה לבלי הפרד בפגיעה בערים היהודיות ובהגברת מצוקתן, בשל מדיניות של העדפת אוכלוסייה חזקה כלכלית ודחיקת אוכלוסיות מוחלשות ממרכז הארץ לפריפריה
אירועי הריסת הבתים בקלנסווה ובאום אל-חיראן מכוונים בפועל, יותר מכל פעילות אחרת בתקופה האחרונה, נגד האוכלוסייה הערבית, ומכשירים – בהיעדר חלופות אסטרטגיות אחרות – את התנאים לאלימות
האסטרטגיה הישראלית של הריסת בתי פלסטינים לצורך שימור משטר הכיבוש ופינוי מרחב להתנחלויות היא ותיקה וידועה. אלא שבגל ההריסות הנוכחי יש כמה חידושים, בין היתר – הנסיון המכוון לפגוע בתשתיות ובסיוע ההומניטרי לפלסטינים מטעם האיחוד האירופי
בצל ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר הבדואי אל-עראקיב, שתושביו אמורים לשלם למדינה את הוצאות החרבת בתיהם-שלהם, ישנו סיפור שעבר מתחת לרדאר – למרות שהוא נוגע לבריאות של כולנו. אולי מכיוון שהנפגעים העיקריים בו היו בדואים שרוססו בכוונה בחומרים רעילים וסובלים מנזקים שעד היום איש אינו לוקח עליהם אחריות
