מילא הפוליטיקאים הממהרים לצבור הון פוליטי בגינוי של הופעתו של חגי אלעד באו”ם, אבל בימים אלה אנו נאלצים להכיל גם אזרחים המשכשכים בחדווה במקווה הטהרה של הצדק האבסולוטי, כי מה לנו שנכבס את כביסתנו הצנועה בחוצות כשבסוריה מתקיים טבח עם והעולם שותק
בזמן האחרון נראה שכאשר מדובר בערבים, ״הגנה עצמית״ הפכה להיות עניין סובייקטיבי גרידא: חשתי סכנה, הרגתי, אני זכאי. וזה לא נותר ברמת השיח, אלא מחלחל בהדרגה לפרקטיקות של צה״ל
אם החייל מהתקרית בנבי סלאח היה פועל כפי שעשרות-אלפים היו רוצים, ויורה בילד המגובס? נו, אז היה מתנהל דיון ציבורי על הוראות הפתיחה באש, וזהו. מזעזע, אולי, אבל לא משנה את מאזן הנוחות של הישראלים
דו”ח חדש של האגודה לזכויות האזרח בוחן את שתי מערכות החוק שהתפתחו בשטחים, האחת לפלסטינים והשנייה לישראלים. עו”ד נרי רמתי המייצג עצורים פלסטינים מאיר נקודה נוספת הייחודית לשלטון הכיבוש-אפרטהייד הישראלי
הרג הפלסטינים על ידי הצבא עולה מעת לעת לכותרות בגלל תיעוד יוצא דופן, אבל הוא לעולם אינו פוסק, ובדרך כלל מסתיים במלים “התיק נסגר מחוסר ראיות”. זוכרים למשל את סאג’י דרוויש? או את יוסף שוואמרה?
בניגוד לדיווחים המבולבלים בתקשורת, משמעות ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי אינה חרם על ההתנחלויות, והן בכלל מבטאות תפיסה מוטעית של שתי מערכות כלכליות נפרדות בין גבולות 67′. ועדיין – מדובר בתקדים
עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה
פוסט זה נעשה רלוונטי במיוחד עם ההכשר שהעניקה בראשית השבוע ועדת לוי באמצעת דו”ח המאחזים לבנייה בשטחים, שכעת מוגדרים רשמית כ”לא כבושים”. יריב מוהר מציג חלופה למושג הכיבוש, ומציע לנצל את ועדת לוי כהזדמנות לדמיין מצב של דמוקרטיה מהנהר עד הים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
