רב הנסתר על הגלוי: בעצם החיבור בין דמותו של נער מזרחי שהופרד מהוריו לזו של אדיפוס, מבעבע מעיין סתרים המבכה את הניתוק של ילדים מזרחים מתרבותם ה׳מפגרת׳. אולם בסיום המפתיע של הסדרה יש גם הזדמנות לתיקון. תובנות על חינוך יהודי רב תרבותי משיחות עם תלמידיי על מזרחיות ועל ״זגורי אימפריה״
כמו אותה פנטזיה של ארז ביטון "לרוץ באמצע דיזנגוף ולצעוק ביהודית מרוקאית", כך גם מאור זגורי מנסח את התנועה שלו בזירה החברתית: הוא זז כמו כולם, אך הצלילים שמניעים אותו הם צלילים אחרים בתכלית. סיכום העונה השנייה של האימפריה
לא שאין בה בעיות, אבל ההיפוך שהיא מחוללת במשוואה איכות=אשכנזי / שטוח=מזרחי, הנשים החזקות שמככבות בה והיחסים עם היטלר עושים מ"זגורי אימפריה" סדרה מעניינת וחשובה. ואין על ויויאן!
יצירה מזרחית היא קודם כל יצירה במקום עם רעב גדול. וכשרעבים, גם קסטות מהשוק יעשו את העבודה – איכות זה לוקסוס של שבעים. אבל מאור זגורי החליט להאכיל אותנו במטבוחה עם קיצורי דרך אדיפליים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
