כשענת קם נחשפה לפניו הכעורים של צבא העם, היא ביקשה להקים קול מחאה דוגמת זו שהחלה הקיץ תוך התעקשות להתרחק מהקשר פוליטי. דינה המוגזם של קם נחרץ כתמרור אזהרה למען יראו וייראו, למען ידעו כולם שמערכת החוק הנהוגה בישראל לא חלה על נתיניה הכבושים
בשם הדאגה ל”אזרח הקטן” מפני המשטרה והתקשורת, העניקה הכנסת חומת הגנה נוספת לבעלי הנגישות לפרקליטי צמרת. על ההכרח לעצור את הצעת החוק: איסור פרסום שם חשוד
העמדתו האפשרית של אורי בלאו לדין היא מסר מרתיע לכל קהילת העיתונאים והעיתונאיות. גם אם אפשר לבקר את התנהלותם של בלאו ועיתון “הארץ” כלפי ענת קם, אסור לשכוח את הדיון בשאלות עקרוניות של חופש העיתונות אל מול מנגנוני הביטחון הישראליים
אחרי רצח סאדאת הצליח מובארק לייצב את מצרים, שהייתה בתסיסה חברתית ופוליטית עזה. משטרו נשא מאפיינים של שרירות שלטונית לצד מהלכים של פתיחות פוליטית, בוודאי ביחס למשטרים שקדמו לו. הוא שאף להרחבת השוליים הדמוקרטיים, אך הציבור ביקש רפורמה
הצעת חוק חדשה המשנה משמעותית את הסדרי הרגולציה על חברת החדשות, עשויה להביא לשליטה של בעלי ההון במה שקורה על המסך שלכם – שגם כך סובל מסיקור מגמתי בנושאי חברה וכלכלה. עיתונאים ועיתונאיות, השמיעו קול