דמות הערס, שזכתה לפופולריות בטורים פובליציסטיים למיניהם, היא מזרחית בהגדרה, במיוחד אם נטענים בהם דברים כמו “לערס של היום אין כל זיהוי עדתי”. ערס-פובליציסטיקה והקטגוריה המזרחית, חלק א’
מנגנון ההרס העצמי הטמון בתעודת הזהות של תושבי ירושלים המזרחית מתקתק תמיד: יוסי וולפסון על פסק דין עווד נ’ שמיר מ-88′, שהעניק גב משפטי למדיניות הדמוגרפית של ישראל. מאמר ראשון מתוך פרויקט “פסיקה במבחן” של המוקד להגנת הפרט
כאשר המון אחוז התלהבות צועד ברחובות וחוסם כבישים, מי שאינו נבלע בו עלול לחשוש מכוחו העצום וממזגו ההפכפך. אולם כך גם נראית דמוקרטיה ברגעיה המסעירים והיפים; חיה, בועטת וצודקת. יפתח אלעזר על שורשיה של התנגדות אזרחית
במקום לחפש כיצד המשטרה וכוחות השיטור יגנו עלינו – מה שלא קורה בפועל – יש לשאול: כיצד המשטרה והשיטור מייצרים סכנות ואיומים? אחרית הדבר בספרה של אראלה שדמי, “ארץ מאובטחת”
העציר המינהלי חדר עדנאן שובת רעב 58 יום, לעיני שלטון החוק והרחק מעיני התקשורת. יונתן אמיר על מצב שבו הגוף הפרטי הופך לזירה היחידה שבה יכול אדם להביע מחאה
דחו שופטי הרוב את העתירות נגד “חוק האזרחות” באומרם: אנחנו לא נרשום לכם, הציבור היהודי בישראל, “התאבדות לאומית”. אבל מה בדיוק הם כן רשמו לנו בפסיקתם? חגי אלעד על רמיסתן של זכויות אדם בשם כוח שלטונו של החוק
דמוקרטיה היא ההסכמה הפוליטית הבסיסית ביותר בישראל – הפיכתה לקריאת הקרב של המחנה כמוה כעלייה למגרש כדורגל במטרה להגן על הקוון. אם יש משהו לומר על דמוקרטיה בעת הזו, הרי זו אמירה ברורה בשאלת הציות לחוק הישראלי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
