דבר אינו מפתיע בעסקת הטיעון המתגבשת במשפט נתניהו, משום שהנחת היסוד שעליה מושתת המבנה ההיררכי האתנו-מעמדי בישראל נעוצה עמוק בזהות ולא במעשים. כבר בשנות התשעים, מחקרה של ד"ר ויקי שירן ז"ל הדגים כיצד יש מושחתים שווים ויש מושחתים שווים יותר
רה"מ המציג את עצמו כקורבן לומד על בשרו שזכויות האדם והאזרח אינן איזה קשקוש תמהוני של יפי נפש בוגדניים, אלא התשתית היחידה לקיומו של משטר דמוקרטי. אולי בשעת מצוקתו האישית יבין שלא רק העשירים והחזקים זכאים להליך הוגן
נתניהו הוא אחד המנהיגים הפופוליסטיים האפקטיביים ביותר בזמן הזה, וככזה הוא יוצר קשר ישיר עם האזרחים על ידי פנייה לרגש, תוך התעלמות מהעובדות. בין היתר, בהנהגתו, הפכה ישראל לבעלת שיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המערבי, דמוקרטיה מקרטעת, מדינה של שלטון יחיד
השאלה אינה האם נתניהו חצה את הסף הפלילי, כי אנחנו לא צריכים כתבי אישום כדי להבחין בין טוב לרע, בין מה שמותר למה שאסור לעשות. הציפייה הסבירה מראש ממשלה היא שלא רק שיתחמק מחקירות וייצא נקי איכשהו, אלא שייאבק בשחיתות בעצמו
נתניהו צודק בכך שנגרם לו נזק תקשורתי, בשל ניסיונותיו לדכא את המחאה. סיקור הכוחנות המשטרתית נגד המפגינים הציף שוב בציבוריות הישראלית את חקירותיו המתמשכות ונמרחות בחסות היועמ"ש