למה ״זגורי אימפריה״, המייצרת את אחת האמירות המרתקות של העשור האחרון בטלוויזיה הישראלית, לא זוכה להכרה בטקס פרסי הטלוויזיה הקרוב? זה קשור כמובן גם למזרחיות אבל בעיקר – לאיך שהתעשייה הישראלית אוהבת את הטלוויזיה ה״איכותית״ שלה
כמו אותה פנטזיה של ארז ביטון "לרוץ באמצע דיזנגוף ולצעוק ביהודית מרוקאית", כך גם מאור זגורי מנסח את התנועה שלו בזירה החברתית: הוא זז כמו כולם, אך הצלילים שמניעים אותו הם צלילים אחרים בתכלית. סיכום העונה השנייה של האימפריה
הסדרה החדשה "תיקים מהסניגוריה" חושפת את מי שבינם לבין צדק פעורה תהום עמוקה, מי שמראש המדינה ויתרה עליהם בזמן שהייתה אמורה להיות שם בשבילם. היא גם לא מפחדת להראות לנו את הצד השני של כל מטבע – גם אם מדובר במקרים בהם הלב מתהפך. ביקורת טלוויזיה
גילויי הסקסיזם והגזענות בפרק האחרון של "אמא מחליפה" היו מבחילים במיוחד. הבחירה בטיפוסי קצה שמחדדים את הקיטוב ואת התיוג השלילי דווקא של אלו שהמדינה אינה חפצה ביקרם, איננה מקרית כלל, ושונה לגמרי ממה שתפגשו בחיי היום-יום האמיתיים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל
לא שאין בה בעיות, אבל ההיפוך שהיא מחוללת במשוואה איכות=אשכנזי / שטוח=מזרחי, הנשים החזקות שמככבות בה והיחסים עם היטלר עושים מ"זגורי אימפריה" סדרה מעניינת וחשובה. ואין על ויויאן!
יצירה מזרחית היא קודם כל יצירה במקום עם רעב גדול. וכשרעבים, גם קסטות מהשוק יעשו את העבודה – איכות זה לוקסוס של שבעים. אבל מאור זגורי החליט להאכיל אותנו במטבוחה עם קיצורי דרך אדיפליים
ה"עממיות" דווקא מאמיות מגניבות לאללה, ומאור זגורי עוד יפתיע אתכם. האינטרס שלנו כקהל הוא לאפשר למספרי הסיפורים לספר סיפורים, ולא להיות פוליטיקאים. נעמית מור חיים דווקא אהבה את שתי הסדרות שעיצבנו את רובכםן (וגם נזכרת בסרט קצר שעשתה פעם מזמן על ישראל בונדק, וזעזע את מוריה בבית הספר הנחשב לקולנוע)
