העניים נתונים לשיפוטו של הזולת. מדברים עליהם אך לא מקשיבים להם. אבל עוני אינו גזירת גורל והוא נובע גם, במישרין ובעקיפין, מהחלטות מדיניות של ממשלה, וגם מהבחירות שאנו כאזרחים עושים בקלפי
עד שלא נבין כי האיום האמיתי עלינו הוא העתיד הלא ברור שלנו ושל ילדינו, עד שלא נוכל להבטיח לילדים וילדות בישראל כי הם יכולים לגדול בשקט, בשובע, עם עתיד ברור וטוב – עד אז, לא תהיה המשכיות וגם לא הצדקה להמשכיות שלנו כאן
מאז שהנהיגו את קצבאות הילדים, בעקבות המאבק בוואדי סאליב, מעת לעת מפלגות אנטי-חרדיות או אנטי-ערביות או אנטי-עניים מצליחות להקטין את הקצבה ודוחקות משפחות רבות לחיים בעוני. התוצאה היא חיים בחוסר ודאות מתמיד
על פי תיאוריות "המומחים", קיצוץ קצבאות ילדים יקטין את עוניים של ילדים. יש להם הסבר שעשוי להישמע הגיוני לרבים, אבל מה לעשות שזה לא קשור למציאות. על תיאוריות מנותקות
מצד אחד התרפקות על פנטזיה של עבר יצרני, שוויוני, פמיניסטי, משוחרר וחופשי והתעלמות מאי-השוויון, השוביניזם, הדיכוי והנישול שהיו חלק בלתי נפרד מעבר זה, ומצד שני המשך ההתעללות והחלשת המוחלשים. רשימה על זיכרון ודמיון
