איוש עיר הבה״דים החל וכבר ברור שהפרויקט מיטיב הרבה יותר עם רמת נגב העשירה מאשר עם ירוחם. הבלוף שהבטיח מקומות תעסוקה, תנופת פיתוח וגאולת הפריפריה מההזנחה ומהדיכוי – מתפוצץ לנו בפנים
במהדורת החדשות ובתוכנית ריאליטי חדשה נופלים שוב לאותן קלישאות איומות על הפריפריה בכלל ועל ירוחם בפרט. נילי אהרון לא חושבת שצריך להיכשל במרכז כדי לבוא לגור בעיר שלה, ובטח לא צריכה שיבואו להציל אותה
במקום ליזום פיתוח אמיתי של הפריפריה, המדינה מעדיפה לתת לאנשים מבחוץ לזכות בפירות השורשים שאנו שתלנו במשך עשורים ובעמל רב. הגיע הזמן שהמדינה תאמין שחיזוק האוכלוסייה מתחיל מבפנים, מאיתנו – בנים ממשיכים, לא רק בקיבוצים!
ההסכם שנחתם לאחר מאבק ארוך ולפיו עיר הבה"דים תעבור לשטח השיפוט של ירוחם, הוא פתרון מקומי בלבד ולא רפורמה אמיתית בחלוקת הקרקעות המעוותת בישראל. חבל ששוב בוחרת מנהיגוּת ערי הפיתוח שלא להתארגן במשותף מול העוול ההיסטורי שיצרו המועצות האזוריות
אילנה שזור ותום מהגר קוראים בספר "בקופסאות הבטון" וכותבים על התרגשותם, ועל הקולות שמגיעים מהשוליים של השוליים ומביאים את המחברת פנינה מוצפי-האלר ואותם לרפלקסיביות מאירת עיניים
ההערה הכי לא צפויה ומרגשת הגיעה כשבחור צעיר נעים הליכות ניגש אלי בביישנות, ואמר לי שהוא קורא בימים אלה את הספר שלי ושזה עוזר לו "להבין את הזהות הירוחמית המסוכסכת שלו". על מפגשי ספריות בקצות הארץ בין חוקרת לקוראים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
