• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הסכם הגבולות בין רמת נגב לירוחם: לא היסטוריה, רק פשרה

ההסכם שנחתם לאחר מאבק ארוך ולפיו עיר הבה”דים תעבור לשטח השיפוט של ירוחם, הוא פתרון מקומי בלבד ולא רפורמה אמיתית בחלוקת הקרקעות המעוותת בישראל. חבל ששוב בוחרת מנהיגוּת ערי הפיתוח שלא להתארגן במשותף מול העוול ההיסטורי שיצרו המועצות האזוריות
משה קריף

לפני כעשור יצאנו עם הקשת הדמוקרטית המזרחית לנהל מאבק חברתי שאין צודק ממנו: קראנו לביטולה של מועצה אזורית תמר, שמרוויחה בשנה כ-130 מיליון שקלים בעבור 1,200 תושבים. עיקר עושרה של המועצה האזורית מגיע מארנונה מהמפעלים המקיפים את דימונה, במישור רותם – תעשייה עתירת רווחים על גדות ים המלח – ומבתי המלון. דימונה וערד, שתי ערים סמוכות שנסיבות הקמתן שונות, האחת עיר עולים והאחרת עיר שתושביה נבחרו בוועדות קבלה, הגיעו אז לעברי פי פחת כלכלי.

היציאה למאבק ציבורי משותף של הערים הייתה לאחר הקמתן של אינספור ועדות גבולות, והמלצות לביטולה של המועצה האזורית – שלא יושמו. הבנו כי רק בהצגת חזית אחידה של ערי פיתוח מול המועצות האזוריות יבוא פתרון מהותי שיש בו כדי להשפיע על האזור ועל הארץ כולה. ידענו כבר בתחילת המאבק שבמועצות האזוריות יעשו הכול כדי להילחם על מועצה אזורית תמר, בעלת מספר התושבים הזעום והון העתק שבאמתחתה. הערכנו שמאמצים אדירים יופעלו שמא ביטולה של המועצה יילמד חלילה בשאר המקומות; בעיקר כשמתברר כי במרכז הארץ, במקומות בהם אין כבר ערכים חקלאיים והתיישבותיים, הפכו המועצות האזוריות למבנים סטאטוטוריים שמשרתים את אצולת ההון בישראל המתגוררת ביישובים שכבר מזמן אינם חקלאיים.

למצער, ימים קצרים אחרי פתיחת המאבק בחרו פרנסי היישובים בדימונה וערד להסתפק בנזיד עדשים שהציעו להם, ולא להיכנס למאבק עקרוני שיכול היה לקפל בתוכו שינוי כלכלי מהותי בדפוס חלוקת ההכנסות בין ערי פיתוח למועצות אזוריות. הניסיון להציב חזית חברתית של ראשי עיירות הפיתוח ולהביא פתרון לסוגיה כה מרכזית לא הצליח. עיריית דימונה בחרה להסתפק בפשרה, לפיה היא תקבל כמה מיליוני שקלים בודדים מהארנונה של הקריה למחקר גרעיני ובכך נחתם המאבק.

כעת, כעשור אחרי ובתעתיק מדויק, עם חתימתו של הסכם גבולות בין מועצה אזורית רמת נגב לירוחם, ממהר ראש המועצה בירוחם, מיכאל ביטון, לבשר כי ההסכם לפיו עיר הבה”דים תעבור לתחום השיפוט של ירוחם – מהלך שיעשיר את קופתה בכ-4 מיליון שקלים בשנה – הוא בעיניו לא פחות ממהלך “בעל משמעות היסטורית מרחיקת לכת עבור ירוחם, עבור רמת נגב ועבור מדינת ישראל כולה”.

תכנון עיר הבה"דים. מנהיגות עיירות הפיתוח לא הצליחה להציב חזית אחידה ולהביא לשינוי בחלוקת הקרקעות
תכנון עיר הבה”דים. מנהיגות עיירות הפיתוח לא הצליחה להציב חזית אחידה ולהביא לשינוי בחלוקת הקרקעות

זו לא הפעם הראשונה שראשי עיירות הפיתוח מגיעים להסכמים מקומיים עם שכניהם. גם הרעיון המופיע בהסכם החדש, לפיו תחלוק ירוחם בהכנסות באזורי תעשייה עתידיים, אינו מבשר כל חידוש מול עמדת המועצות האזורית שלא לחלוק בהכנסות מאזורי תעשייה מניבים קיימים.

צריך להודות, לאורך השנים מנהיגות עיירות הפיתוח לא הצליחה להציב חזית אחידה ולהביא לשינוי בחלוקת הקרקעות, המשאיר בידי המועצות האזוריות 85% מהאדמות בישראל. ראש עיר פיתוח לכוד בסבך צרכיו המידיים, בחוסר כרוני במשאבים, ומעדיף פתרון מקומי על פני נשיאה בנטל רפורמה רחבה יותר שסיכויי יישומה להערכתו, מעטים. מאידך, קברניטי המועצות האזורית יודעים שמעמדם במשך השנים לא באמת ניזוק. הם בוחרים להציג קו אחיד עם פשרות בשוליים באופן שלא מערער את שליטתם בקרקע ולא פוגם בעובדת הישארותן עשירות משכנותיהן בעיירות הפיתוח. למרות אי-נחת חוזרת ונשמעת בציבוריות הישראלית מכוחן הכלכלי חסר הצדק והקולות המטילים ספק בקיומן, שום דבר באמת לא השתנה. הם בעצמם מודים בכך.

ההתקפלות בדימונה לפני עשור, הההסכמות בערים נוספות, בחירתה החוזרת של מנהיגות ערי הפיתוח שלא להתארגן במשותף מול העוול ההיסטורי וכעת הפשרה בירוחם, מעידים כי היסטוריה לא עשו כאן, לא אז בדימונה ולא עכשיו בירוחם.

עוד על שטחי שיפוט

כנראה שיעניין אותך גם: