הימים האלה של זיכרון ועצמאות מזמנים התמודדויות קשות לזהויות צעירות שלא ניצבות בהלימה עם החזון של המדינה היהודית, וגם למוריהן. רותי לביא ניסתה לעשות קצת אחרת
זועבי, גטאס וזחאלקה הם ההתרסה האולטימטיבית כנגד "הפרחת השממה", "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ" ושאר המאמצים הישראליים השקדניים להעלים את הזהות הפלסטינית של הערבים בארץ. לא פלא שביבי נטרף ופועל נגד בל״ד בכל הערוצים
ביום שבו יחדלו הישראלים-יהודים-ליברלים להפקיר את הזהות היהודית בידי הדתיים, אפשר יהיה להתחיל לנכס זהות יהודית, עכשווית, תפורה למידותנו. מרגע שישראלים (יהודים) יקראו לעצמם יהודים, יחוקקו חוקים יהודיים, אפשר יהיה למלא את חיינו ברוחניות, שנמצאת בהלימה ובתואם (אם כי מוגבל) עם תנאים פוליטיים ליברליים רצויים
המושג של מדינה יהודית מנוגד לכאורה למושג של מדינת כל אזרחיה ולא בצדק. מאיר בוזגלו מתחיל לפרק "מדינות" אלה לערכים המרכיבים אותן כדי להבחין בין מאבק צודק ללא צודק ומבקש להיאבק על משמעות פוריה ומוסרית של המושג של מדינה יהודית עבור כל אזרחיה
אם הדמוקרטיה איננה לכולם היא פשוט לא דמוקרטיה. זה מה שאמר העם המצרי לאחים המוסלמים כשניסו לחוקק חוקה "מוסלמית ודמוקרטית". מתי תקום אצלנו תנועת מחאה המונית שתאמר לא ל"אחים היהודים" ולמדינה היהודית ודמוקרטית?